2017, מאי 22 - 28, חיינו הנוצריים והמשרד

אוצרות מאלוהים: "תפסיק 'לחפש דברים גדולים בעצמך'"

ירמיהו 45: 2,3 - מחשבתו השגויה של ברוך גרמה לו למצוקה (הבן 103 para 2)

כסימן לאיכות האמיתית של המזון הרוחני שאנו מקבלים מהארגון בימינו, עין העיט הבחינה ב"התייחסות הלא נכונה "לעיל ומתחת בהשוואה לספר העבודה המצוטט הן עבור ירמיהו 45: 2,3 והן Jeremiah 45: 4,5a . הסיבה לכך היא שעל סמך תוכן ההפניות הם הופכו בספר העבודה של הפגישה ממה שהם צריכים להיות.

ההתייחסות (jr103) מרמזת כי החיפוש אחר דברים גדולים הוא שגרם לאנחת ברוך. אולם למרות שיכולנו לייחס את נבואות ההרס של ירמיהו לביטוי 'כי יהוה הוסיף צער לכאבי', מכיוון שברוך אולי כאב שהוא עלול להפסיד מהותית, איננו יכולים לומר בוודאות. זו ספקולציות, וככאלה מועדות להיות שגויות. האנחה שברוך התעייף ממנה יכולה הייתה להיות באותה קלות על הרשע שהוא היה עד אליו או נתון אליו, במקום כל אובדן פוטנציאלי של רכוש או עמדה חומרית. עם זאת, לארגון יש גרזן מסוים לטחון והוא נואש להיאחז בקשיות כלשהן כדי לתמוך בעצמו בכתובים, ספקולטיבי ככל שיהיה. אחרי הכל, ספקולציות שהגיע מוועדת הכתיבה מקבל את דמותה של האמת בהשראה בעיני מרבית העדים ומכאן שתשרת את מטרתה.

ג'רמיהו 45: 4,5a - יהוה תיקן בחביבות את ברוך (הבן 104-105 para 4-6)

התייחסות זו עשירה בספקולציות. כשאתה קורא את זה, חפש את המשפטים הבאים ואז דמיין את אותן מילים שניתנות כראיה בבית משפט למשפט, מנסה לקבוע עובדה ומכאן אשמה מצד הנאשם (ברוך).

פיסקה 4: 'יכול לא היו סתם ',' זה מציע ',' בטח היה '.

פיסקה 5: 'יכול תתעייף ','יכול סיכון ','if יהוה ','יכול הוכח כ', 'if ברוך היה '.

פיסקה 6: 'יכול כללתי '.

עורך דין המגן על ברוך היה אומר לשופט על כל אחת מההצהרות הנ"ל: "התנגדות, כבודך, העד משער." עליו השיב השופט "התנגדות מתמשכת. השב את זה מהפרוטוקול. "

אם אנו מסוגלים לשער, מה דעתך על זה? חיפושו של ברוך אחר דברים גדולים יכול היה להיות גם (א) שרצה לשמש את יהוה כנביא כמו ירמיהו, או (ב) משום שרצה להיות ידוע בהעברת מסרים פופולריים, ומכאן להיות פופולרי בעצמו, במקום המסרים של אבדון שערך ירמיהו באמצעות ברוך. שתי אפשרויות אלה אפשריות באותה מידה מכיוון שהתנ"ך שותק במה שהיו "הדברים הגדולים". כפי שהתנ"ך שותק, כך עלינו גם לשתוק, אחרת אנו חורגים מהכתוב, במיוחד אם היינו קובעים מדיניות המשפיעה על חייהם של אנשים ככל שהספקולציה הזו ממשיכה.

ירמיהו 45: 5b - ברוך שמר על חייו בהתמקדות במה שהיה הכי חשוב. (w16.07 8 פסקה 6)

הפניה אומרת בחלקה "כשאנחנו מתקרבים לסוף מערכת הדברים הזו, עכשיו זה לא הזמן לצבור לעצמנו דברים יותר ויותר חומריים." בעוד שישוע וכותבי השראה מהכתובים הנוצריים הזהירו כי יש איזון בין כסף ( ורכושנו) ושירותנו לאלוהים, ישוע לא הזהיר מפני תכנון הגיוני לעתיד זה. כמו שאמר ישוע במתיו 24: 44 "מוכיח את עצמך מוכן, כי בשעה שאתה לא חושב שזהו, בן האדם בא." איננו יודעים מתי תגיע מערכת הדברים הזו. האם אם כן אנו מראים חוסר אמונה אם אנו חיים כאילו הוא בא בימי חיינו, אך גם כאילו הוא לא בא? לא, אנו יכולים להיות ערניים ומוכנים לחזרתם של כריסטוס, אך גם להיות מוכנים על ידי קבלת החלטות כספיות נבונות לספק את זקנתנו, מכיוון שחזרתם של כריסטים עשויה לא להגיע במהלך חיינו.

צעירים - אל תחפשו בעצמכם דברים גדולים

בכל פעם שמדברים בנושא כזה אני תמיד תוהה כיצד צעירים ואוהדי טניס בארגון יכולים ליישב נקודת מבט זו עם הדוגמה של ונוס וסרינה וויליאמס. באסיפת מעגלי 2017 האביב אנו נזכרים שעלינו להתפטר מתפקיד או לא לקבל תפקיד שיחייב לעבוד מחוץ לקהילה הביתית שלנו לפרקי זמן ארוכים, או לפעמים שיחייב אותנו להחמיץ פגישות בקהילה הביתית שלנו, לא נזכיר את העובדה שבמידת הצורך נוכל להשתתף בקהילות אחרות בהזדמנויות אלה.

הסרטון הזה, כמו כל כך הרבה ראיונות, נשמע כתסריט. המשתתפים נותנים גם מבט לא מציאותי על החיים. שניהם נסעו לביתאל שם הם נתמכים כלכלית, אחד מהם עדיין שם. עם זאת, כידוע בשל פיטורי צוות ביתל ברוב המדינות, הסיכוי להיכנס לביתאל עבור צעירים בהווה בארגון הוא קלוש. המרואיינים גם הלכו על מה שאפילו העולם יחשב כקריירה גוזלת כל, במקום להרוויח מספיק כדי לפרנס את עצמם ובכל משפחה שעשויה לבוא בנוחות. רוב הצעירים לעולם לא יהיו במצב ללכת על סוג כזה של קריירה. אולם סרטון זה וראיונות אחרים כמוהו - כמו גם משקלו של חלק מספר ירמיהו המוזכר בסעיף "אוצרות מדבר אלוהים" - חלים על "חיפוש דברים גדולים" גם להשגת "ביטחון כלכלי באמצעות הישגים לימודיים".[1] בהתנסות מההפניה והמרואיינים בסרטון היינו שומעים מהם אם הם היו מוצאים את עצמם עם ילדים לפרנס ולא בביתאל? כנראה שלא. עם זאת, חיים בביתאל נטולי דאגות כלכליות מוגדרים כגזר והמטרה הרשמית של כל הצעירים, ובכך אינם דורשים כישורים, למרות שרק אחוז דק של צעירי העדים יזכה אי פעם להגיע לשם. זה גם לא מתייחס לשאלה כיצד הם יכולים להתמודד כאשר הם מתבקשים לעזוב את ביתאל בגיל 50 ומעלה (כפי שקרה לאחרונה אצל רבים מבתי-בית לשעבר) ללא כישורים, חסכון או ניסיון בעבודה מסחרית.

כללי הממלכה של האל (kr פרק 13 לפרק 1-10)

סעיף 3 דן בהאשמות שונות שהופנו נגד JW. האחד הוא "שאנחנו מוכרים מסחריים - רוכלים". עכשיו זה אולי לא נכון כיום, מכיוון שעדים כבר לא מבקשים תרומות לכיסוי עלות ההדפסה, אלא משלמים עבור הספרות עצמה באמצעות הסדר תרומות הקהילה. בין אם מעולם הייתה אמת בהאשמה זו ובין אם כן, המצב הכלכלי הנוכחי בארגון מעורר כמה שאלות רציניות. מדוע היה צורך בארגון לצמצם את הפלט המודפס ביותר מ- 50%; לתפוס עשרות (או מאות) מיליוני דולרים ברזרבות הכספיות הפרטיות של אינספור קהילות ברחבי העולם; לדרוש מכל הקהילות להעביר החלטות המחייבות תשלומים חודשיים למטה; לתפוס בעלות על כל נכסי הקהילה והמעגל מהבעלים החוקיים שלהם; ליזום מכירה משמעותית של אולמות הממלכה ולסנן את הרווחים חזרה למטה; לצמצם את מצבת העובדים העולמית שלה ב- 25%; וכולם למחות את קיומם של חלוצים מיוחדים בתשלום? מדוע אנו מקצצים בצורה כה דרסטית בפרסום והטפות החדשות הטובות? לאן כל הכסף הולך? לא לבניית אולמות ממלכה, מכיוון שנמכרים יותר מכפי שנבנים. אז לאן הולך הכסף העודף? אם הם באמת רוצים שנאמין שהם לא מעוניינים בכסף, אז למה לא להפוך את פנקסי החשבונות שלהם לציבוריים? אין ספק שזה היה טובת הארגון לפרסם הוכחות כאלה, בהנחה שקביעותיהם נכונות.

כמו כן, במקום שהארגון מתדיין בנוגע לדרישה להגיש בקשה לרישיון, עלינו לשאול מה לא בסדר בהיענות לבקשתו של קיסר להגיש בקשה לרישיון. מדוע הם לא המשיכו עם ההסדר, ופנו רק אם סירבו לרישיון או נדרשו לשלם חיוב?

מעניין לציין כי פסיקת בית המשפט שהוזכרה אכן קבעה כי עדי ראייה אינם מפריעים לסדר הציבורי, אך בספר כללי המלכות אין כל אזכור לשאלה האם פסק הדין התייחס לאישום המקורי נגד קנטוול בנושא האם הם שידולו תרומות ללא רישיון. בנושא זה הם לא יכלו להצביע על תקדים מקראי, שלא כמו זה של חופשייה להטיף.

______________________________________________________

[1] דבר האל עבורנו דרך ירמיהו, (ג'וניור) עמוד 108-109 פרק 9 פסקה 11,12

תדובה

מאמרים מאת תדובה.