תן אמון במנהיג הפעיל שלנו - המשיח

[מתוך ws 10 / 18 עמ '. 22 - דצמבר 17 - דצמבר 23]

"המנהיג שלך הוא אחד, המשיח." - מתיו 23: 10

[בתודה אסירת תודה לנובלמן על עזרתו לרוב המוחלט של המאמר השבוע]

פסקאות 1 ו -2 פותחות את המאמר עם דברי יהוה ליהושע ביהושע 1: 1-2. לפסקאות הפתיחה יש אלמנטים של ספקולציות. קח למשל את הדברים הבאים:

פסקה 1: "איזה שינוי פתאומי עבור יהושע, שהיה המשרת של מוזס כמעט 40 שנים!"

פיסקה 2: "מכיוון שמשה היה מנהיג ישראל כל כך הרבה זמן, יהושע אולי תהה כיצד יגיבו אנשי אלוהים להנהגתו. "

נכון שמשה הוביל את עם יהוה במשך זמן רב, כמעט 40 שנה. עם זאת, אין זה נכון לומר כי הוראת יהוה ליהושע להנהיג את עמו הייתה פתאומית.

להלן מספר כתבי-יד שמדגישים היטב את העובדה שהמעבר ממשה ליהושע לא היה בלתי צפוי:

"ואז יצא משה ודיבר את הדברים האלה לכל ישראל ואמר להם:" אני בן 120 היום. אני כבר לא יכול להוביל אותך, כי יהוה אמר לי 'אתה לא תעבור את הירדן הזה. יהוה אלוהיך הוא העובר לפניך והוא עצמו יחסל את האומות האלה לפניך ותגרש אותם. יהושע הוא זה שיוביל אותך, בדיוק כמו שיהוה דיבר. " - (דברים 31: 1 - 3)

"אז קרא משה יהושע ואמר לו לנגד עיני כל ישראל: "היה אמיץ וחזק, כי אתה [שלנו נועז] הם אלו אשר יביאו את העם הזה לארץ אשר יהוה נשבע לאבותיהם לתת להם, אתה [מודגש שלנו] ייתן להם את זה כירושה. יהוה הוא זה שצעד לפניך, והוא ימשיך איתך. הוא לא יעזוב אותך ולא יפקיר אותך. אל תפחד ואל תחשוש. "" (דברים 31: 7, 8)

משה הרגיע את יהושע ואת בני ישראל לפני מותו כי יהוה יהיה עמם ואישר את יהושע כמנהיג הנבחר של אלוהים מול כל אסיפת ישראל. לא היה שום דבר פתאומי בהוראה ביהושע 1: 1-2.

יתרה מזאת, אין אנו מוצאים שום רמז לכך שליהושע היו ספקות באשר לאופן שבו בני ישראל יגיבו להנהגתו, מכיוון שיוהוה מרגיע עוד יותר את יהושע שהוא איתו בפסוק 9 של יהושע 1.

מדוע אם כן הכותב כולל את ההערות הללו בפסקאות הפתיחה?

ייתכן שאתה תוהה, 'מה הקשר של הדוגמא של יהושע לשים אמון במשיח ובהנהגתו?'

התשובה כמובן תהיה שזה לא קשור לשים אמון במשיח. ה מִגדָל שְׁמִירָה מאמר מתחיל לדון רק במנהיגותו של ישו בפסקה 10. עם זה בחשבון, הבה נמשיך עם הסקירה.

בסעיף 4 נאמר את הדברים הבאים:

"בעזרת יהוה, ישראל ניווטה בהצלחה את המעבר ממנהיגותו של מוזס לזה של יהושע. גם אנחנו חיים בתקופות של שינוי היסטורי, ואנחנו עשויים לתהות, 'כארגון אלוהים מתקדם במהירות, האם יש לנו סיבות טובות לסמוך בישוע כמנהיגנו הממונה?' (קרא את מתיו 23: 10.) ובכן, שקול כיצד יהוה סיפק מנהיגות אמינה בעבר בתקופות של שינוי".

ההתייחסות ליהושע בפסקאות הפתיחה מתבררת כעת. הפיסקה מנסה לקבוע שני דברים:

• ראשית, צור את ההנחה שאנו חיים "זמנים של שינוי היסטורי"כמו במקרה של יהושע.
• שנית, השתמש בדוגמה של יהושע שמונה על ידי יהוה כדי להוביל את בני ישראל כעילה לקבוע כי ישוע מינה את הגוף הממשל להנהיג את עמו בעת החדשה.

לדיון מקיף יותר בשאלה אם אנו חיים "זמנים של שינוי היסטורי " או "הימים האחרונים" כפי שהארגון מתייחס אליו לעתים קרובות, אנא עיין במאמר הבא באתר זה: "הימים האחרונים שבו מחדש".

מוביל את האנשים של אלוהים לקנאה

בפסקאות 6 נכתב:

"יהושע קיבל הוראות ברורות מהמנהיג המלאכי כיצד לקחת את העיר יריחו. בהתחלה, נראה כי חלק מההוראות לא אסטרטגיה טובה. למשל, יהוה ציווה למול את כל הגברים, מה שישאיר אותם חשופים במשך מספר ימים. האם באמת היה זה הזמן הנכון למול את אותם גברים חסרי גוף? "

הפסקה שוב משערת כיצד בני ישראל עשויים לתפוס את כיוון המלאך ביהושע 5: 2 לגביהם של בני ישראל. יהושע 5: 1 קובע את הדברים הבאים: "ברגע ששמעו כל מלכי האמורי אשר היו בצד המערבי של הירדן וכל מלכי הקנענים שהיו ליד הים כי יהוה ייבש את מי הירדן לפני בני ישראל עד שהם הם עברו, הם איבדו את הלב, והם איבדו את כל האומץ בגלל בני ישראל."

האומות המקיפות את בני ישראל איבדו "כל אומץמכיוון שהם ראו את כוחו המופלא של אלוהים כשבני ישראל חצו את הירדן. לפיכך, המחשבה שעלתה בפסקה 7 כי חיילי ישראל הם "חסר הגנה"וסביר להניח שתהה כיצד ישמרו על משפחתם אין שום יסוד בשום כתבי קודש, אלא מדובר בהשערות טהורות.

פיסקה 8 מציגה שוב ספקולציות נוספות לגבי הרגישות של חיילי ישראל:

"בנוסף, נצטוו בני ישראל לא לתקוף את יריחו אלא לצעוד ברחבי העיר פעם ביום במשך שישה ימים ושבע פעמים ביום השביעי. יש חיילים שאולי חשבו 'איזה בזבוז זמן ואנרגיה'.

שוב, לא מתייחסת להתייחסות תנ"כית להשערות כאלה.

פיסקה 9 שואלת כעת את השאלה: "מה נוכל ללמוד מחשבון זה? "השאלה שצריכה להישאל היא" מה נוכל ללמוד מהמחשבות הספקולטיביות שהועלו בפסקאות הקודמות? "בהתבסס על ההצהרות הבאות:

"אנו עשויים שלא לפעמים להבין את הסיבות ליוזמות חדשות שהציג הארגון. לדוגמה, יתכן והתחלנו לערער על השימוש במכשירים אלקטרוניים ללימוד אישי, במשרד ובפגישות. כעת אנו בוודאי מבינים את היתרונות של השימוש בהם במידת האפשר. כשאנו רואים את התוצאות החיוביות של התקדמות כזו למרות כל ספק שהיה יכול להיות, אנו צומחים באמונה ואחדות. (סעיף 9)

קשה לדמיין שקטע כה חזק של כתבי הקודש רק מלמד אותנו על הבנת "יוזמות חדשות" שהציב הארגון. יש כל כך הרבה שיעורים עשירים שאנו יכולים ללמוד כיצד יהוה מוביל את בני ישראל והפגין את כוחו החסכני המופלא בשמם. לדוגמה, אנו יכולים ללמוד על החשיבות של אמונה באוהוה באמצעות הדוגמא של רהב וכיצד אמונתה ביוהוה הצילה את חייה למרות מצבה החטא (היא הייתה זונה ידועה).

מי שנכח בפגישות זקנים ושרתי שרים עם משגיח המעגלים, כאשר הטבלאות הפכו לראשונה לפופולריות בקרב המו"לים, אולי נזכר כי ההנחיה הראשונית שניתנה למעגל המעגלים הייתה כי האחים לא היו משתמשים במכשירים אלקטרוניים בעת שיחות. לאחר מכן הוחל הוראה זו רק 18 חודשים לאחר מכן. לפיכך מטעה הארגון לטעון כי הציגו מכשירים אלקטרוניים כ"יזמה חדשה ". הארגון פשוט הסתגל לשינויים שחלו ברחבי העולם.

מנהיגות המשיח במאה הראשונה

פסקאות 10 - 12 מדגישות את סוגיית המילה שעלתה כתוצאה מכמה נוצרים יהודים המקדמים את ברית המילה כנדרש לישועה. בפיסקה 12 נזכרים מספר סיבות לכך שאולי כמה מאמינים יהודים היו זקוקים לזמן כדי להשלים עם העובדה שברית המילה כבר לא הייתה דרישה.

פיסקה 10 מנסה לחזק את ההוראה הלא-סקריפטית לפיה היה גוף ממונה בירושלים. מעשים 15: ציטוט 1-2 מראה כי חלק מהנוצרים הגיעו לאנטיוכיה מיהודה והורו כי ברית המילה נדרשה מגויים. ירושלים הייתה מרכז אזור יהודה, וכאן הגיעו עדיין רוב השליחים, וכאן הגיעו אלה המלמדים את ברית המילה. לפיכך הגיוני שפול, ברנבאס ואחרים ילכו לירושלים כדי לבדוק את הנושא הזה. הדיון היה בתחילה עם הקהילה, והשליחים והגברים המבוגרים (מעשי 15: 4). כשחלקם דיברו בכדי לחזק את ברית המילה ואת החוק של משה, אז התכנסו השליחים והגברים המבוגרים באופן פרטי כדי לדון בזה יותר (מעשי 15: 6-21). כשקבוצה זו דנה שוב עם העדה עם הנקודות העיקריות, אז כולם, כולל הקהילה, הסכימו מה לעשות. בכתובים, אין מושג של גוף שלט, במיוחד כזה השולט ומכוון את הקהילה העולמית. השליחים והגברים המבוגרים נהגו כמעצבי שלום, לא כמקבלי שלטון.

בניסיון להראות קיומו של גוף שלט, פיסקה 10 מנסה להניח תקדים לתמוך בטענה מפסקה 13 והלאה כי ישו עדיין מוביל את קהילתו דרך גוף שלט. לטענה זו יש אפילו פחות בסיס מזה שהכנסייה הקתולית מעלה לגבי האפיפיורים.

הנוצרי עדיין מוביל את ההתכנסות שלו

בפיסקה 13 נכתב:

"כאשר איננו מבינים היטב את הסיבות לכמה שינויים ארגוניים, אנו טובים לשקול כיצד ישו מימש את מנהיגותו בעבר".

שינויים ארגוניים רבים אינם משפיעים על מנהיגותו של ישו או על מטרתו. למשל, לשינוי במספר מגדלי השמירה שפורסמו לציבור או לשינוי במיקום מטה עדי עדי יהוה אין משמעות רוחנית. רוב השינויים הארגוניים הם לרוב פונקציונליים באופיים. השינויים היחידים שבהם נדרש השתקפות הם שינויים הקשורים לתורת הכתובים. כאשר תורות כאלו הינן דוקטרינאליות ואינן מבוססות על כתבי הקודש, נשקול כיצד דחו הנוצרים והשליחים במאה הראשונה כל תורת שווא.

פסקאות ניסיון 14-16 להראות שישו עומד מאחורי שינויים בארגון, אך כרגיל לא נותן שום הוכחה או אינדיקציה למנגנון שיכול להשיג זאת. וגם לא מדוע אם העיבודים החדשים כל כך מבריקים, מדוע הם לא נעשו מההתחלה.

הכוונה נאמנית של כיוון

פיסקה 18 שוב טוענת טענה לא מובנת. המשפט האחרון מדבר עליו "הדאגה של ישו להשתמש בתבונה במשאבי הארגון”. מדוע ישו יהיה מודאג מהפחתת הספרות המודפסת לשימוש המו"לים והציבור, אך לא יהיה אותו דאגה לגבי אופן השימוש במשאבים ארגוניים בבניית מטה ומשרדי הסניף?

נראה כי פיסקה 19 מרמזת כי ישו עומד מאחורי ההנחיה לצמצם את מספרם של בתי-התושבים ברחבי העולם. שוב, לא מובאת כל ראיה לכך לטענה שנטענה.

לסיכום, מגדל השמירה לא הוכיח כתובה כיצד אנו יכולים לשים אמון במשיח באופן שיכול לחזק את אמוננו. המוקד של המאמר היה ליצור את הרושם שכל השינויים הארגוניים מובלים על ידי ישו ולכן עלינו לקבל אותם בקלות.