האם אנו מתקרבים לנקודת מפנה?

לאחרונה התרחשה סדרת אירועים מעניינת, שנלקחה בנפרד, אולי לא אומרת הרבה, אך ביחד מצביעים על מגמה מטרידה.
תוכנית הרכבת המעגלים של שנת השירות האחרונה כללה חלק בהפגנה בה זקנה עזרה לאח שהתקשה להבין את ההוראה האחרונה שלנו בנושא "דור זה". - הר 24: 34. הדחף לכך היה שאם אנחנו לא מבינים משהו עלינו פשוט לקבל את זה כעובדה מכיוון שהוא מגיע דרך "הערוץ שמונה יהוה".
לאחר מכן חיזוק הרעיון הזה ב- 15, 2012 באפריל מִגדָל שְׁמִירָה במאמר "בגידה סימן מבשר רעות של הזמנים". בעמוד 10, פסקאות 10 ו -11 לאותו מאמר, הועלתה הנקודה לפקפק בנקודה כלשהי שהעלה "הדייל הנאמן" תהיה שקולה לפקפק במה שישוע מלמד.
מספר חודשים אחר כך בכנס המחוז השנה, בחלק אחר הצהריים של יום שישי שכותרתו "הימנע מבדיקת יהוה בלבך", נאמר לנו שאפילו לחשוב ששום הוראה מהעבד הנאמן היה שגוי, זה בבחינת העמדת יהוה ל מבחן.
כעת מגיעה תוכנית הרכבת המעגלים של שנת השירות עם החלק שכותרתו "שמור על גישה נפשית זו - אחדות הנפש". באמצעות Cor 1. 1:10, אמר הדובר כי 'איננו יכולים לאחסן רעיונות המנוגדים לדבר ה' או לאלו שנמצאו בפרסומים שלנו'. הצהרה מדהימה זו מציבה את מה שאנו מפרסמים עולה בקנה אחד עם דבר השראת האל. רק למקרה שאתה חושב שייתכן ואלה היו רק דברי הדובר, בדקתי עם המשגיח והוא אישר שהנוסח מגיע מהמתווה המודפס מהגוף המנהל. האם אנו מוכנים ברצינות להשוות בין מה שאנו מלמדים בפרסומינו לבין דבר האל בהשראתו? למרבה הפלא, זה נראה כך.
בחצי המאה לערך שהייתי חלק מעם יהוה, מעולם לא ראיתי מגמה כזו. האם זה בתגובה לאי שביעות הרצון הגוברת של רבים עקב כישלון התחזיות בעבר? האם הגוף המנהל מרגיש שהסמכות המשוערת שלה לפרש את דבר ה 'מטעמנו נמצאת במצור? האם יש שטח של אחים ואחיות המביעים בשקט אי אמונה וכבר אינם מוכנים לקבל בעיוורון את הנלמד? אפשר להגיע למסקנה זו בהתחשב בכך שהחלק האחרון של הרכבת המעגלים הנ"ל קורא לראיון עם "בפועלזקנה ותיקה שבעבר היה קשה להבין או לקבל הסבר תנ"כי מסוים (או הכוונה מהארגון ".) [נלקח מההוראות המתארות לדובר]
חשוב על מה זה אומר. המעגל הממוצע מכיל קהילות 20 עד 22. נניח בממוצע זקנים של 8 לקהילה, אם כי זה יהיה גבוה במדינות רבות. זה נותן לנו איפשהו בין זקני 160 ל- 170. מבין אלה, כמה ייחשבו הרבה זמן זקנים? בואו נהיה נדיבים ונאמר שליש. לכן, במשימה זו הם חייבים להאמין שאחוז ניכר מהאחים הללו יש ספקות רציניים באשר לכמה מהפרשנויות הרשמיות שלנו. כמה מאותם "מצבים מפקפקים" היו מוכנים לקום על פלטפורמת הרכבת המעגלים ולהביע את ספקותיהם? מספר קטן עוד יותר, בטוח. אז על הגוף המנהל לחוש שמספרם של כאלה כאלה גבוה מספיק כדי לאפשר לכל מעגל למצוא לפחות מועמד אחד. עם זאת, כדי לעבור את התהליך הזה הם חייבים לחוש גם שמספר משמעותי מאוד של אחים ואחיות בכל מעגל חושבים בצורה זו.
כעת יש לציין כי תומאס הטיל ספק מתי לא היה עליו לעשות זאת. עם זאת, ישוע עדיין סיפק לו הוכחות. הוא לא נזף באיש כי ספקותיו. הוא לא דרש מתומס שהוא יאמין פשוט בגלל שישוע אמר זאת. כך התמודד ישוע עם ספק - הוא הביא בחביבות הוכחות נוספות.
אם מה שאתה מלמד מבוסס על עובדה מוצקה; אם ניתן להוכיח את מה שאתה מלמד מהכתובים; אז אתה לא צריך להיות כבד. אתה יכול פשוט להוכיח לכל מתנגד את נכונות עניינך על ידי מתן הגנה מבוססת כתבי הקודש. (פ"ט 1:3) אם, לעומת זאת, אינך יכול להוכיח את מה שאתה מבקש מאחרים להאמין, עליך להשתמש בשיטות אחרות כדי להשיג תאימות - שיטות לא נוצריות.
הגוף השולט יוצא עם תורות שלא ניתן להן בסיס תסריטאי (ההבנות האחרונות של הר 24: 34 ו הר 24: 45-47 אינם אלא שתי דוגמאות) ואשר נראה כי סותרות את הכתוב; ובכל זאת, נאמר לנו להאמין ללא תנאי. נאמר לנו כי אי-קבלה יהיה שווה לפקפק בדבר האל של השראה. בעיקרו של דבר נאמר לנו שאם אנו לא מאמינים אנו חוטאים; כי אדם שמפקפק הוא גרוע מאדם ללא אמונה. (טימ '1: 5)
מה שיותר מוזר במצב זה הוא שהוא מנוגד מעצם הפרסומים שנאמר לנו להאמין כאילו הם דבר אלוהים. ניקח כדוגמה מאמר מצוין זה בגיליון 1 בנובמבר 2012 מִגדָל שְׁמִירָה שכותרתו "האם אמונה דתית היא קב רגשי?" בעוד שהוא מעלה נקודות קוליות ומנומקות היטב, ברור שהמאמר מופנה כלפי בעלי דת שווא. ההנחה של מרבית עדי יהוה תהיה שאנחנו כבר מתרגלים את מה שמאמר במאמר ולכן אנחנו באמת. אבל בואו ננסה לשקול את הנקודות האלה בראש מושג ופתוח, נכון? בואו נראה אם ​​הם עשויים רק לפנות אלינו באותה מידה שהם עושים למישהו בדת כוזבת.

"קב קבוע רגשי הוא סוג של הונאה עצמית הגורמת לאדם להתעלם מהמציאות ומונע ממנו לחשוב בצורה הגיונית." (סעיף 1)

בוודאי שלא נרצה לתמוך בעצמנו על קב רגשי שיגרום לנו להתעלם מהמציאות ולמנוע מאיתנו לחשוב בהיגיון. לכן, אם אנו חושבים על הוראה חדשה מהגוף המנהל ונמצא שאין בה היגיון הגיוני, מה עלינו לעשות על פי מאמר זה. ברור, לקבל את זה בכל מקרה יהיה להתעלם מהמציאות. ובכל זאת, האם זה לא בדיוק מה שנאמר לנו לעשות?

"יש כאלה שמשווים אמונה עם אמינות. הם אומרים כי אנשים המפונים לאמונה אינם רוצים לחשוב בעצמם או מאפשרים לעדויות קשות להשפיע על אמונותיהם. ספקנים כאלה מרמזים כי בעלי אמונה דתית חזקה מתעלמים מהמציאות. "(סעיף 2)

אנחנו לא פתיחים, נכון? איננו מהסוג ש'לא רוצים לחשוב בעצמנו ', ולא נתעלם מ"ראיות קשות "שעשויות להשפיע על אמונותינו. הנמקה זו מבוססת על דבר האל, והגוף המנהל משתמש במאמר זה כדי ללמד אותנו את האמת הזו. עם זאת, יחד עם זאת, הם מלמדים אותנו שחשיבה עצמאית היא תכונה רעה. עצמאי ממה או ממי? יהוה? ואז לא יכולנו להסכים יותר. עם זאת, בהתבסס על ההתפתחויות האחרונות שפורטו לעיל, נראה כי חשיבה בלתי תלויה בגוף המנהל היא מה שיש להם בראש.

"לתנ"ך יש הרבה מה לומר על אמונה. אולם בשום מקום זה לא מעודד אותנו להיות גלויים או תמים. זה גם לא מתיר עצלות נפשית. נהפוך הוא, זה מתייג אנשים שמאמינים בכל מילה שהם שומעים כלא מנוסים, ואפילו טיפשים. (משלי 14: 15,18) באמת, כמה טיפשי יהיה לנו לקבל רעיון כנכון בלי לבדוק את העובדות! זה יהיה כמו לכסות את העיניים ולנסות לחצות רחוב סואן רק בגלל שמישהו אומר לנו לעשות את זה. "(סעיף 3)

זו עצה מצוינת. זה צריך להיות, כמובן. זו עצה שנלקחה מדבר האל. עם זאת, המקור שמורה לנו כאן לא "לשים אמון בכל מילה" אומר לנו גם במקום אחר שאסור לנו לפקפק בשום מילה שנשמעת מהגוף המנהל באמצעות הפרסומים שלנו. הם מדריכים אותנו כאן, מדבר אלוהים, כי "הלא מנוסים והטיפשים" נותנים אמון בכל מילה שהם שומעים, ובכל זאת הם גם דורשים מאיתנו להאמין לכל מה שהם אומרים, גם אם איננו יכולים למצוא ראיות לכך. למעשה, כפי שהדגמנו שוב ושוב בפורום זה, הראיות סותרות לעתים קרובות את מה שאנו מלמדים, ובכל זאת עלינו להתעלם ממציאות זו ופשוט להאמין.

"במקום לעודד אמונה עיוורת, התנ"ך קורא לנו לפקוח את עינינו הפיגורטיביות כדי לא להוליך שולל. (מתי 16: 6) אנו פוקחים את עינינו באמצעות "כוח התבונה". (רומאים 12: 1) התנ"ך מכשיר אותנו לחשוב על ראיות ולהגיע למסקנות נבונות המבוססות על עובדות. " (סעיף 4)

בואו ונחזור על המשפט האחרון הזה: "התנ"ך מכשיר אותנו לחשוב על ראיות ולהגיע למסקנות מבוססות על עובדות."  זה מאמן אותנו!  לא קבוצה של אנשים שבתורם אומרים לנו במה להאמין. התנ"ך מאמן אותנו. יהוה דורש מאיתנו לחשוב על ההוכחות ולהגיע למסקנות מבוססות ולא על מה שאחרים דורשים מאיתנו להאמין, אלא על העובדות.

"במכתב לנוצרים החיים בעיר סלוניקה, פול עודד אותם להיות בררניים במה שהם מאמינים. הוא רצה שהם "יוודאו את כל הדברים." - סלוניה הראשונה, 1:5. " (סעיף 21)

פול עודד את הנוצרים להיות בררניים, אך האם הוא היה על כדור הארץ כיום, האם ההוראה הזו לא תפר את תורת הארגון שלנו שאינה מאפשרת לנו לבחור את התורות שלא נקבל? נכון, עלינו להאמין לכל מה שמלמד בתנ"ך. אין ויכוח על כך. עם זאת, פרשנות הגברים היא עניין אחר. מצוות התנ"ך היא "לוודא את כל הדברים". הכיוון הזה ניתן לכל נוצרי ונוצרי, לא רק לאלה שיובילו אותנו. כיצד כל אחד מאיתנו "דואג"? מהו המקל הסטנדרטי או המדידה שעליך להשתמש? זהו דבר אלוהים ורק דבר אלוהים. אנו משתמשים בדבר יהוה כדי לוודא שהנלמד בפרסומים נכון. בתנ"ך אין הוראה שתאפשר לנו לקבל תורת גברים ללא תנאי.
בהתחשב במה שלימדו אותנו במאמר זה, אין זה מתאים - בלשון המעטה - שעלינו לדרוש אמונה ללא תנאי בתורתו של הגוף המנהל. בארגון המפרס את האמת כל כך גבוה עד שאנו משתמשים בה למעשה כייעוד, דיכוטומיה זו מביכה. אפשר רק להניח שאנחנו עוקפים את הסתירה על ידי שנדמיין במוחנו שתורתו של הגוף המנהל היא, באופן כלשהו, ​​חריג לכלל. אם יהוה אומר לנו לעשות משהו, גם אם איננו מבינים זאת; גם אם זה נראה סותר או לא מדעי במבט ראשון (כמו שההוראה נגד דם נראתה בהתחלה) אנו עושים זאת ללא תנאי, מכיוון שיהוה לא יכול לטעות.
על ידי השוואת ההוראות של הגוף המנהל לזה של האל יתברך, אפשרנו להם את המעמד של "חריג לכלל".
אך כיצד יכול הגוף המנהל, המורכב מבני אדם לא מושלמים, ועם רקורד איום של פרשנויות כושלות, לתפוס עמדה כה יומרנית לכאורה? הסיבה, כך נראה, היא שהם הניחו את מעטה ערוץ התקשורת שמונה על ידי יהוה. כך מאמינים, יהוה אינו מתקשר ישירות עם עמו, ואינו פשוט משתמש בישוע המשיח לשם כך, אלא קבוצה של גברים נמצאת בשרשרת התקשורת ההיא. האם זו תורה מקראית? עדיף להשאיר זאת לפוסט אחר. די אם נאמר שקבענו כאן בבירור מהכתובים, וגם מהפרסומים שלנו שאנחנו תחת התחייבות לאלוהים לנמק בעצמנו, לוודא את כל הדברים, לסרב להאמין בעיוורון לכל מילה ולא משנה עד כמה המקור האנושי הלא מושלם יהיה מוערך, לבדוק את הראיות, לשקול את העובדות ולהגיע למסקנות שלנו. התנ"ך מייעץ אותנו לא לשים אמון בבני אדם ובדבריהם. עלינו רק להאמין ביהוה אלוהים.
עכשיו כל אחד מאיתנו לציית לאלוהים כשליט ולא לגברים. (מעשי 5: 29)

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.