At מתיו 23: 2-12, ישוע גינה את הסופרים והפרושים הגאוותיים שהעמיסו אנשים על משאות כבדים. הוא אמר, בפסוק 2, שהם "התיישבו במושב משה".

למה הוא התכוון בזה? מדוע לבחור במשה במקום באנשים נאמנים אחרים כמו אברהם, דוד המלך, ירמיהו או דניאל? הסיבה הייתה שמשה היה נותן החוק. יהוה נתן את החוק למשה ומשה נתן אותו לעם. תפקיד זה בתקופות טרום נוצריות היה ייחודי למשה.

משה דיבר פנים אל פנים עם אלוהים. (לשעבר 33: 11ככל הנראה, כאשר משה נאלץ להיכנע לקוד החוק, כמו למשל תעודת הגירושין, הוא עשה זאת לאחר שדן בכך עם אלוהים. עם זאת משה היה זה שנתפס כמתן את החוק. (הר 19: 7-8)

מי שיושב על מושבו של משה הופך את עצמו למחוקק, המתווך בין האל לאנשים. אדם כזה מתיימר לדבר בעד אלוהים ולקבוע כללים שיש לציית להם; כללים הנושאים את כוח החוק האלוקי. זה היה מה שהסופרים והפרושים נודעו כמי שעושים. הם אפילו היו מרחיקים לכת עד כדי הענישה עם סילוק (גירוש מבית הכנסת) כל מי שמתנגד לכללים שלהם.

הגוף המנהל של עדי יהוה השתמש לעתים קרובות במרידה של קורח כדי להוקיע את כל מי שצריך להעז להטיל ספק בהוראות כלשהן בפני הקהילה. אז אם מי שמפקפק בתכתיבי הגוף המנהל משול לקורה, את מי עלינו לדמות למשה? מי, כמו משה, מכין חוקים שגברים חייבים לציית להם כאילו מאלוהים?

בסרטון מ CLAM בשבוע שעבר (בחיים ובמשרד הנוצרים) לימדו אותך שחשוב יותר להשתתף בפגישה שאליה אתה אמור לספק את אמצעי החיים הנכונים למשפחתך. (1Ti 5: 8שים לב שהאח המדובר יכול היה ללכת לאותה מפגש בזמן אחר בקהילה אחרת וכך להימנע מכל הסבל והלחץ שחוותה משפחתו במשך חודשים רבים. עם זאת, מכיוון שהוא סירב לדרך החוצה, הוא מוצג כדוגמה ליושר הנוצרי לכל העוקבים אחריו.

כך שהכלל שמוחזק כל כך חשוב שחייב להיות מוכן להקריב את הרווחה הפיזית והכלכלית של משפחתו, אפילו בסיכון שלא לציית לפקודה בשעה טימותי 1: 5, הוא כלל של גברים. גברים, לא אלוהים, אומרים לנו כי יש חשיבות חיונית כל כך להשתתף בפגישות בקהילה אליהן אנו מוקצים, עד שכל אתגר לנוכחותנו הוא מבחן אמונה.

העמדת שלטון האדם ברמה שבה אי הציות נתפסת כשאלה של יושר, מושיבה היטב את יצר הכלל במושב משה.

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.
    3
    0
    אשמח למחשבות שלך, אנא הגיב.x