"אהבה ... במעשה ובאמת"

[מ- ws17 / 10 עמ '. 7 - נובמבר 27 - דצמבר 3]

"עלינו לאהוב, לא במילה ולא בלשון, אלא במעשה ובאמת." - 1 John 3: 18

(אירועים: יהוה = 20; ישו = 4)

השאלה הראשונה בשאלות השבוע מִגדָל שְׁמִירָה המחקר הוא:

1. מהי צורת האהבה הגבוהה ביותר, ומדוע זה כך? (ראו תמונת פתיחה.)

איך היית עונה על כך לאחר שראית את התמונה הזו?

עכשיו נאמר שתמונה שווה אלף מילים. אחת הסיבות היא שהתמונה עוברת ישירות למוח ועוקפת כל פילטרים או אלמנטים מוחיים פרשניים. בעוד שחלקם עשויים לערער על הנקודה הזו, מעטים יכחישו שלמה שאנחנו רואים יש השפעה מיידית ויכול להוביל אותנו בקלות לנקודת מבט מסוימת.

לשם המחשה, שאל ילד צעיר את אותה שאלה המפנה אותו לתמונה שלעיל ומה לדעתך תהיה התשובה? האם זה יפתיע אותך אם הם היו אומרים, "לנקות את אולם הממלכה, או לבנות אולם ממלכה"?

התשובה בפועל מהפסקה היא שצורת האהבה הגבוהה ביותר היא אהבה לא אנוכית "המבוססת על עקרונות נכונים". האם זה יזעזע אותך ללמוד שזה לא נכון?

כדי להוכיח זאת, קרא את דבריו של פול לטימוטי.

"עשה כמיטב יכולתך להגיע אלי בקרוב. 10 עבור Deʹmas עזב אותי כי הוא אהבתי מערכת הדברים הנוכחית,. . . "(2Ti 4: 9, 10)

הפועל שתורגם "אהוב" בקטע שלו מגיע מהפועל היווני agapaó, המתאים לשם העצם היווני פָּעוּר פֶּה. אהבתו של דמה למערכת דברים זו שגרמה לו לנטוש את פול בצורך שלו בקושי יכולה להיקרא "אהבה לא אנוכית המבוססת על עקרונות נכונים".

זו דוגמה למה שהפך לתזונה הרוחנית שסופקה לעדי יהוה - "אוכל בזמן הנכון" הם מכנים אותו. זה מספיק גרוע שהניתוח של פָּעוּר פֶּה במאמר זה הוא שטחי, אך מה שגרוע בהרבה הוא שהוא מוצג בצורה שגויה.

יש ארבע מילים ביוונית לאהבה.  פָּעוּר פֶּה הוא אחד מהארבעה, אך בספרות היוונית הקלאסית משתמשים בו לעתים רחוקות. מסיבה זו היו לו מעט קונוטציות תרבותיות, מה שהפך אותה למילה המושלמת שיש לנצלו כדי להגדיר משהו חדש: סוג של אהבה שנמצא לעתים רחוקות בעולם כולו. ג'ון אומר לנו שאלוהים כן פָּעוּר פֶּה. אז אהבת האל הופכת לתקן הזהב לפיו נמדדת כל אהבה נוצרית. מסיבה זו, בין היתר, הוא שלח אלינו את בנו - ההשתקפות המושלמת שלו - כדי שנוכל ללמוד כיצד באהבה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בקרב בני האדם.

כחיקוי אהבתו יוצאת הדופן של אלוהים, גם תומכיו של ישו צריכים להיות פָּעוּר פֶּה זה לזה. אין ספק שהיא הגדולה מכל המעלות הנוצריות. עם זאת, כפי שאנו רואים מדבריו של פול, ניתן ליישם אותו בצורה שגויה. דמה היה אנוכי, ובכל זאת שלו פָּעוּר פֶּה היה עדיין מבוסס על התבונה. הוא רצה את מה שמציעה מערכת הדברים הנוכחית, ולכן היה זה רק הגיוני לוותר על פול, לשים את עצמו במקום הראשון וללכת לנצל את מה שהמערכת יכולה לספק. הגיוני, אבל לא נכון. שֶׁלוֹ פָּעוּר פֶּה היה מבוסס על עקרונות, אך העקרונות היו לקויים, ולכן ביטוי אהבתו היה סוטה. לכן פָּעוּר פֶּה יכול להיות אנוכי אם האהבה מופנית פנימה, כלפי עצמך; או לא אנוכי, אם מכוון כלפי חוץ לטובת הזולת. נוצרי אגפה, מכיוון שעל פי ההגדרה זה מחקה את המשיח, הוא אהבה יוצאת. עם זאת, הגדרה זו רק כ"אהבה לא אנוכית "היא הגדרה שטחית מדי, בדומה להגדרת השמש ככדור גז חם. זה זה, אבל זה הרבה יותר.

ויליאם ברקלי עושה עבודה מצוינת בהסבר המילה:

פָּעוּר פֶּה קשור ל אכפת לי: זה לא סתם רגש שעולה ללא הרף בליבנו; זהו עיקרון שבאמצעותו אנו חיים במכוון. פָּעוּר פֶּה קשור להפליא ל כן. זו כיבוש, ניצחון והישג. איש מעולם לא אהב את אויביו באופן טבעי. לאהוב את אויביו הוא כיבוש כל הנטיות והרגשות הטבעיים שלנו.

זֶה פָּעוּר פֶּה, אהבה נוצרית זו, איננה חוויה רגשית בלבד אשר באה אלינו ללא מעצורים ולא מבוקשים; זהו עיקרון מכוון של הנפש, וכיבוש מכוון והישג הרצון. זה בעצם הכוח לאהוב את הבלתי ניתן להערכה, לאהוב אנשים שאנחנו לא אוהבים. הנצרות אינה מבקשת מאיתנו לאהוב את אויבינו ולאהוב גברים בכללותם באותה דרך שאנו אוהבים את קרובינו ויקירינו ואת אלה הקרובים אלינו; זה יהיה בעת ובעונה אחת בלתי אפשרי ולא נכון. אבל היא כן דורשת שתהיה לנו בכל עת גישה מסוימת של הנפש וכיוון מסוים של הרצון כלפי כל הגברים, לא משנה מי הם.

מה אם כן המשמעות של אגפה זו? הקטע העליון לפרשנות המשמעות של פָּעוּר פֶּה הוא מאט. 5.43-48. אנו מוזמנים לאהוב את אויבינו. למה? על מנת שנהיה כמו אלוהים.  ומה הפעולה האופיינית של אלוהים המצוטטת? אלוהים שולח את גשמיו על הצודק ועל הלא צודק ועל הרוע והטוב. זאת אומרת-לא משנה איך אדם נראה, אלוהים לא מבקש דבר מלבד טובתו הגבוהה ביותר.[אני]

אם אנו באמת אוהבים את עמיתנו, אנו נעשה גם את הטוב ביותר עבורו. זה לא אומר שנעשה מה שהוא רוצה או מה שיעשה אותו. לעתים קרובות, מה שהכי טוב למישהו הוא לא מה שהוא רוצה. כשאנחנו חולקים אמת עם אחינו JW הסותרים את מה שלימדו אותם, הם לרוב מאוד לא מרוצים מאתנו. הם עשויים אפילו לרדוף אותנו. זה בין השאר משום שאנו מערערים על השקפת עולמם הבנויה בקפידה - האשליה המעניקה להם תחושת ביטחון, אם כי זו שבסופו של דבר תתגלה כשקרית. פירוק כזה של "מציאות" היקרה הוא כואב, אך ההיאחזות בה עד הסוף המר יוכיחה הרבה יותר כואבת, אפילו הרסנית. אנו רוצים שהם ימנעו מהתוצאה הבלתי נמנעת, ולכן אנו מדברים, אם כי לעיתים קרובות פירושו לסכן את ביטחוננו. מעטים מאיתנו נהנים מסכסוך ומחלוקת. לעתים קרובות, זה יהפוך חברים לאויבים. (הר 10:36) עם זאת, אנו לוקחים את הסיכון שוב ושוב, כי אהבה (פָּעוּר פֶּה) לעולם לא נכשל. (1Co 13: 8-13)

החשיבה החד מימדית של מחקר זה באשר לאהבה הנוצרית ניכרת כאשר היא נותנת את הדוגמא של אברהם בפסקה 4.

אברהם הניח את אהבתו לאלוהים לפני רגשותיו שלו כאשר נצטווה לו לזכות את בנו יצחק. (ג'אס. 2: 21) - סעיף. 4

איזו שימוש לא נכון שקוף בכתובים. ג'יימס מדבר על אמונתו של אברהם, ולא על אהבתו. האמונה באלוהים היא שגרמה לו לציית, והציע ברצון את בנו להקריב ליהוה. עם זאת כותב מאמר זה יאמין לנו שזו דוגמה תקפה לאהבה לא אנוכית. מדוע להשתמש בדוגמה המסכנה הזו? האם יכול להיות שנושא המאמר הוא "אהבה", אך מטרת המאמר היא לקדם הקרבה עצמית מטעם הארגון?

שקול את הדוגמאות האחרות מפסקה 4.

1. באהבה הבל מוצע משהו לאלוהים.
2. מאת אהבה, נח הטיף לעולם.[Ii]
3. באהבה, אברהם עשה הקרבה יקרה.

בהתחשב בתמונות הפתיחה, נוכל להתחיל לראות דפוס מתגלה.

אהבה אמיתית לעומת אהבה מזויפת

רבות מהדוגמאות המוצגות במאמר זה מקדמות את הרעיון לשרת את הארגון. הגדרה פָּעוּר פֶּה כ"אהבה לא אנוכית "זורם היישר לרעיון של אהבה המקריבה את עצמה. אך למי מקריבים את הקורבנות?

באופן דומה, האהבה ליהוה ולשכנינו מניעה אותנו לא רק לבקש מאלוהים 'לשלוח עובדים לקציר', אלא גם לקחת חלק מלא בעבודת ההטפה.- סעיף. 5 [זו תהיה עבודת ההטפה שנשלטת על ידי הארגון.]

כמו כן כיום, מגורים ואחרים שיוצרים חלוקות בקהילה משתמשים ב"דיבור חלק ודיבור מחמיא "בכדי לגרום לעצמם להיות אוהבים, אך המניע האמיתי שלהם הוא אנוכי.. - סעיף. 7 [אהבה לארגון תגרום לנו לדחות את כל מי שלא מסכים איתנו.]

אהבה צבועה מבישה במיוחד מכיוון שהיא זיוף של האיכות האלוהית של אהבה שמקריבה את עצמה. - סעיף. 8 [מי שסותר אותנו, אין לו אהבה אמיתית.]

לעומת זאת, אהבה אמיתית מניעה אותנו למצוא שמחה בעבודת אחינו ללא תרועה או הכרה. למשל, האחים התומכים בגוף השלטון בסיוע בהכנת אוכל רוחני עושים זאת בעילום שם, לא מפנים תשומת לב לעצמם או חושפים את החומר שעליו עבדו. - סעיף. 9 [אהבה אמיתית פירושה שלעולם לא ניקח את אור הזרקורים מגוף השלטון.]

כל ההנמקות הללו מתנדפות כשאנחנו מבינים כי נוצרי אמיתי פָּעוּר פֶּה עוסק בעשייה הנכונה למרות העלות האישית. אנחנו עושים את הדבר הנכון, כי זה מה שאבינו, שהוא פָּעוּר פֶּה, תמיד עושה. עקרונותיו מנחים את מוחנו ומוחנו שולט בלבנו, גורם לנו לעשות דברים שאולי לא נרצה לעשות, ובכל זאת אנו עושים אותם מכיוון שאנו מחפשים תמיד את היתרון של אחרים.

הגוף המנהל רוצה שתפגין אהבה קורבנית כלפי הארגון. הם רוצים שתציית לכל ההוראות שלהם גם אם זה מחייב אותך להקריב קורבנות. קורבנות כאלה נעשים, לדבריהם, מתוך אהבה.

כאשר יש כאלה שמציינים את הפגמים בתורתם, הם מאשימים את אלה כמגורים צבועים שמפגינים אהבה מזויפת.

אהבה צבועה מבישה במיוחד מכיוון שהיא זיוף של האיכות האלוהית של אהבה שמקריבה את עצמה. צביעות כזו עשויה להטעות גברים, אך לא את יהוה. למעשה, ישוע אמר כי מי שדומה לצבועים, ייענש "בחומרה הגדולה ביותר." (מאט. 24: 51) כמובן, משרתי יהוה לעולם לא ירצו להפגין אהבה צבועה. עם זאת, טוב לשאול את עצמנו 'האם אהבתי תמיד אמיתית, לא נגועה באנוכיות או בהונאה?' - סעיף. 8

ישוע אמר: "עם זאת, אם היית מבין מה זה אומר, 'אני רוצה רחמים ולא הקרבה', לא היית מגנה את האשמים." (מט 12: 7)

כיום מתמקדים גם בהקרבה ולא ברחמים. יותר ויותר אנו רואים "חסרי אשמה" עומדים להישמע, ואלה נידונים באופן עגול ככופרים וצבועים.

התלונה העיקרית של ישו נגד הגוף המנהל היהודי המורכבת מהכמרים, הסופרים והפרושים הייתה שהם צבועים. עם זאת, האם אתה חושב לרגע שהם ראו את עצמם צבועים? הם גינו את ישוע בכך ואמרו שהוא גירש שדים בכוחו של השטן, אך לעולם לא היו מפנים את עצמם את האור הזה. (מ"ט 9:34)

פָּעוּר פֶּה יכול להיות שלעיתים אינו אנוכי, ולעיתים אף מקריב את עצמו, אך מה שהוא מעל לכל זה אהבה המבקשת את היתרונות הטובים ביותר לטווח הארוך עבור מי שאליו באה לידי ביטוי האהבה. אדם אהוב יכול להיות אפילו אויב.

כאשר נוצרי אינו מסכים עם תורת הגוף המנהל מכיוון שהוא יכול להוכיח שהיא שקרית על סמך כתבי הקודש, הוא עושה זאת מתוך אהבה. כן, הוא יודע שזה יגרום לחלוקה כלשהי. זה צפוי וזה בלתי נמנע. משרתו של ישוע התבססה כולה על אהבה, ובכל זאת ניבא שהיא תביא לחלוקה גדולה. (לוקס 12: 49-53) הגוף המנהל רוצה שנעמוד בשקט בהוראותיהם ונקריב את זמננו ומשאבינו לפרויקטים שלהם, אך אם הם טועים, זה רק דרך האהבה להצביע על כך. חסיד אמיתי של המשיח רוצה שכולם יינשמו ואף אחד לא יאבד. אז הוא ינקוט עמדה באומץ, אפילו בסיכון גדול לעצמו ולרווחתו, כי זה מהלך הנוצרי אגפה.

הגוף המנהל אוהב לאפיין את כל מי שלא מסכים איתם ככופר שמשתמש ב"דיבורים חלקים ודיבור מחמיא "כדי לגרום לעצמם להיראות אוהבים", ומתייחס לאלה כמו רמאים אנוכיים. אבל בואו נסתכל על זה קצת יותר מקרוב. אם זקן בקהילה מתחיל לדבר בגלל שהוא רואה שחלק ממה שכתוב בפרסומים אינו מדויק - אפילו שקרי ומטעה - איך זה מטעה? יתר על כן, איך זה אנוכי? לאיש הזה יש כל מה להפסיד, וכנראה שאין מה להרוויח. (למעשה, יש לו הרבה מה להרוויח, אבל זה לא מוחשי ונתפס רק בעיני אמונה. במציאות הוא מקווה לזכות בחסד המשיח, אבל כל מה שהוא יכול לצפות מציאותית מבני אדם הוא רדיפה.)

הפרסומים משבחים גברים נאמנים של פעם שקמו ודיברו אמת, למרות שהם גרמו לפילוגים בקהילה ואכן סבלו מרדיפות ואפילו מוות. עם זאת, גברים דומים כיום מושמצים כאשר הם מבצעים את אותה עבודה בקהילה המודרנית שלנו.

האם הצבועים אינם אלה שמצהירים עד כמה הם צדיקים תוך שהם ממשיכים ללמד שקר ולרדוף את "חסרי האשמה" העומדים באומץ לאמת?

האירוניה המבעיתה של פסקה 8 לא הולכת לאיבוד על מי שבאמת פָּעוּר פֶּה האמת, ישוע, יהוה, וכן, אחיהם.

תוֹסֶפֶת

מגדל השמירה משתמש במונח "אהבה מקריבה את עצמה" במאמר זה. זהו אחד מאותם מונחים של מגדל השמירה שנראה מתאים ולא מושא כשמסתכלים עליו באופן שטחי. עם זאת, יש להטיל ספק בשימוש החוזר בפרסומים במונח שאינו מופיע במקרא. מדוע דבר אלוהים לעולם אינו מדבר על "אהבה המקריבה את עצמה"?

נכון, אהבת המשיח כוללת נכונות להקריב קורבנות במובן של וויתור על דברים שאנו מחזיקים בהם יקרים, כמו זמננו ומשאבינו, לטובת הזולת. ישוע אכן הציע את עצמו ברצון למען חטאינו, והוא עשה זאת מתוך אהבה לאב וגם לנו. עם זאת, לאפיין את האהבה הנוצרית כ"הקרבה עצמית "זה להגביל את הטווח שלה. יהוה, ההתגלמות הגדולה ביותר של אהבה, ברא את כל הדברים מתוך אהבה. עם זאת הוא מעולם לא מבטא זאת כהקרבה גדולה. הוא לא דומה לאמהות נדירות שמאשימות כל הזמן את ילדיהן בכך שהזכירו להן כמה הן סבלו בלידתן.

האם עלינו לראות בכל ביטוי של אהבה קורבן? האם זה לא מעוות את השקפתנו על התכונות האלהיות ביותר? יהוה רוצה רחמים ולא הקרבה, אך נראה כי בארגון יש את זה להיפך. במאמר ובסרטון אחד אחרי השני אנו רואים שהקרבה מודגשת, אך מתי מדברים על רחמים? (מ"ט 9:13)

בימי ישראל היו קורבנות שלמים (קורבנות) שבהם הכל נצרך. הכל הלך ליהוה. עם זאת, רוב הקורבנות השאירו משהו לכומר, ומתוך כך הם חיו. אבל היה זה שגוי שהכומר לקח יותר מההקצאה שלו; ועוד יותר גרוע לו ללחוץ על העם להקריב יותר קורבנות כדי שיוכל להרוויח מהם.

הדגש המוגזם על הקרבת קורבנות הוא לחלוטין ממקור ארגוני. מי באמת מרוויח מכל ה"אהבה המקריבה את עצמה "הזו?

_______________________________________________

[אני] מילות הברית החדשה מאת ויליאם ברקלי ISBN 0-664-24761-X

[Ii] עדים האמינו שנוח הטיף מבית לבית, למרות כל עדות לכך בתנ"ך. לאחר 1,600 שנות הפריה אנושית, סביר להניח כי העולם היה מאוכלס בהרחבה - ולכן השיטפון היה צריך להיות גלובלי - מה שמאפשר לאיש אחד ברגל או על סוס להגיע לכולם בזמן הקצר העומד לרשותו.