הקמתה מחדש של הקהילה הנוצרית: מה מהווה נישואים מכובדים?

כאשר אנו מדברים על הקמת הקהילה הנוצרית מחדש, איננו מדברים על הקמת דת חדשה. להפך. אנו מדברים על חזרה לצורת פולחן שהייתה במאה הראשונה - צורה שאינה ידועה ברובה בימינו. ישנם אלפי כתות ועדות נוצריות ברחבי העולם, מהגדולות במיוחד, כמו הכנסייה הקתולית, ועד לזריקה המקומית החד פעמית של עדות פונדמנטליסטית כלשהי. אך נראה כי דבר אחד משותף לכולם הוא שיש מישהו שמנהיג את הקהילה ואוכף מערכת כללים ומסגרת תיאולוגית אשר כולם חייבים לדבוק בה אם הם רוצים להישאר בקשר עם אותה קהילה מסוימת. כמובן, יש כמה קבוצות שאינן כתות לחלוטין. מה שולט בהם? העובדה שקבוצה מכנה את עצמה לא דתית אינה אומרת שהיא חפה מהבעיה הבסיסית שרדפה את הנצרות כמעט מאז הקמתה: נטייתם של גברים המשתלטים ובסופו של דבר מתייחסים אל הצאן כאל שלהם. אבל מה עם קבוצות שהולכות לקצה השני וסובלות כל מיני אמונות והתנהגות? מעין סוג של פולחן "הכל הולך".

דרכו של הנוצרי היא דרך המתינות, דרך שעוברת בין הכללים הנוקשים של הפרוש לרשלנות הנרצה של הליברטריאן. זו דרך לא קלה מכיוון שהיא אינה בנויה על כללים, אלא על עקרונות, והעקרונות קשים מכיוון שהם דורשים מאיתנו לחשוב בעצמנו ולקחת אחריות על מעשינו. הכללים כל כך הרבה יותר קלים, לא? כל שעליך לעשות הוא לעקוב אחר מה שאומר לך איזה מנהיג שמונה לעצמו. הוא לוקח אחריות. זו כמובן מלכודת. בסופו של דבר, כולנו נעמוד מול מושב השיפוט של אלוהים ונענה על מעשינו. התירוץ, "רק עקבתי אחר פקודות", פשוט לא יחתוך אותו אז.

אם אנו מתכוונים לגדול למידה של קומה ששייכת למלאות המשיח, כפי שפולא דחק באפסים לעשות זאת (אפסיים ד, יג), עלינו להתחיל להשתמש במוחנו ובלבנו.

במהלך פרסום הסרטונים הללו אנו מתכננים לבחור כמה מצבים נפוצים המתעוררים מעת לעת ודורשים מאיתנו לקבל כמה החלטות. לא אקבע שום חוקים, כי זה יהיה יומרני מבחינתי, וזה יהיה הצעד הראשון בדרך לשלטון אנושי. אף אדם לא צריך להיות המנהיג שלך; רק המשיח. שלטונו מבוסס על עקרונות שקבע, כאשר בשילוב עם מצפון נוצרי מאומן, הם מנחים אותנו בדרך הנכונה.

לדוגמה, אנו עשויים לתהות לגבי הצבעה בבחירות פוליטיות; או שמא נוכל לחגוג חגים מסוימים; כמו חג מולד או ליל כל הקדושים, בין אם נוכל להנציח את יום ההולדת של מישהו או את יום האם; או מה יהווה בעולם מודרני זה נישואין מכובדים.

בואו נתחיל בזה האחרון, ונסקור את האחרים בסרטונים עתידיים. שוב, איננו מחפשים כללים, אלא כיצד ליישם עקרונות תנ"כיים כדי לקבל את אישורו של אלוהים.

סופר העברים ייעץ: "תן הנישואין להיות מכובדים בין כולם, ותן למיטת הנישואין להיות ללא טומאה, כי אלוהים ישפוט אנשים ונאפים לא מוסריים מינית." (עברים יג, ד)

עכשיו זה אולי נראה די פשוט, אבל מה אם זוג נשוי עם ילדים יתחיל להתרועע עם הקהילה שלך ואחרי זמן מה נודע לך שהם ביחד כבר 10 שנים, אבל מעולם לא הכשירו את נישואיהם לפני המדינה? האם היית מחשיב אותם כנישואים מכובדים או שמא תייג אותם כזנונים?

ביקשתי מג'ים פנטון לשתף מחקר בנושא זה שיסייע לנו לקבוע אילו עקרונות להחיל כדי לקבוע החלטה הנעימה לאדוננו. ג'ים, יהיה לך אכפת לדבר על זה?

כל נושא הנישואין הוא נושא מורכב מאוד, כפי שאני יודע עד כמה זה מציק בעדי יהוה ובקהילתם. שים לב שתחת דוקטרינת המעצמות הגבוהות של רתרפורד משנת 1929, העדים הקדישו תשומת לב מועטה לחוק החילוני. במהלך האיסור התרחשו הרבה ראמים בין עדויות בין טורונטו לברוקלין, וגם עדים שהתקיימו בנישואים בהסכמה נחשבו לרוב כנאמנים מאוד לארגון. אולם, באופן מוזר, בשנת 1952 נתן קנור החליט בפיאט כי כל זוג שניהל יחסי מין לפני שנישאו את נישואיהם על ידי נציג המדינה החילונית, יופרש על אף העובדה שהדבר מנוגד לדוקטרינת 1929 שלא ננטשה עד אמצע שנות השישים.

עם זאת, אזכיר כי החברה עשתה חריג אחד. הם עשו זאת בשנת 1952. זה היה שאם כמה זוגות JW גרו במדינה שדורשת נישואין חוקיים על ידי ארגון דתי מסוים, אז הזוג JW יכול פשוט להצהיר שהם יתחתנו לפני הקהילה המקומית שלהם. ואז, רק אחר כך, עם שינוי החוק, הם נדרשו להשיג תעודת נישואין אזרחית.

אבל בואו נסתכל רחבה יותר על שאלת הנישואין. בראש ובראשונה, כל הנישואין שהגיעו לישראל העתיקה היו שלזוג היה משהו כמו טקס מקומי וחזרו הביתה והחלימו את נישואיהם מינית. אבל זה השתנה בימי הביניים הגבוהים תחת הכנסייה הקתולית. תחת מערכת הסקרמנטל, הנישואין הפכו לסקרמנט שצריך לחגוג על ידי כומר בצווי קודש. אך כאשר התרחשה הרפורמציה, הכל השתנה שוב; ממשלות חילוניות השתלטו על עסק של לגליזציה של נישואים; ראשית, להגן על זכויות הקניין, ושנית, להגן על ילדים מממזר.

כמובן, הנישואין באנגליה ורבות ממושבותיה נשלטו על ידי כנסיית אנגליה כבר במאה התשע עשרה. לדוגמא, שניים מסבתי וסבתי נאלצו להתחתן בקנדה העליונה בקתדרלה האנגליקנית בטורונטו, למרות העובדה שהכלה הייתה בפטיסט. גם לאחר הקונפדרציה בשנת 1867 בקנדה, הייתה לכל פרובינציה את הכוח להעניק את הזכות לחגיגת נישואין לכנסיות וארגונים דתיים שונים, ואחרים לא. באופן משמעותי, עדי יהוה הורשו רק לחגוג נישואין בכמה מחוזות לאחר מלחמת העולם השנייה, והרבה אחר כך בקוויבק. אז כילד, אני זוכר כמה בני הזוג עדי יהוה נאלצו לנסוע מרחקים גדולים כדי להתחתן בארצות הברית. ובשפל ובמהלך מלחמת העולם השנייה זה היה בלתי אפשרי לעתים קרובות, במיוחד כאשר העדים היו תחת איסור מוחלט במשך כמעט ארבע שנים. לפיכך, רבים פשוט "התכווצו" יחד, ולאגודה לא היה אכפת.

חוקי הנישואין היו שונים מאוד במקומות שונים. לדוגמה, בסקוטלנד, זוגות יכולים להתחתן מזמן פשוט על ידי קביעת שבועה בפני עד או עדים. זו הסיבה שזוגות אנגלים חצו את הגבול לסקוטלנד במשך דורות. לעתים קרובות גם גיל הנישואין היה נמוך מאוד. סבא וסבתא שלי עקבו מיילים רבים ממערב קנדה למונטנה בשנת 1884 כדי להינשא בנישואים אזרחיים. הוא היה בתחילת שנות העשרים לחייו, היא הייתה בת שלוש-עשרה וחצי. מעניין לציין כי חתימתו של אביה נמצאת ברישיון הנישואין שלהם מראה את הסכמתו לנישואיהם. אז הנישואים במקומות שונים היו מאוד מאוד מגוונים.

בישראל העתיקה לא הייתה דרישה להירשם לפני המדינה. בזמן נישואיו של יוסף למריה זה היה המקרה. למעשה, מעשה ההתקשרות היה שווה לנישואין, אך זה היה חוזה הדדי בין הצדדים, ולא מעשה משפטי. לפיכך, כשנודע ליוסף שמרי בהריון, הוא החליט להתגרש ממנה בחשאי משום שהוא "לא רצה להפוך אותה למחזה ציבורי". זה היה אפשרי רק אם חוזה ההתקשרות / נישואין שלהם היה נשמר פרטי עד אותה נקודה. אם זה היה ציבורי, לא הייתה שום דרך לשמור על הגט בסוד. אם הוא היה מתגרש ממנה בסתר - דבר שהיהודים מאפשרים לגבר לעשות - היא הייתה נשפטת כזונה, ולא כנואפת. הראשון דרש ממנה להינשא לאביו של הילד, אשר יוסף ללא ספק הניח שהוא עמית ישראלי, ואילו האחרון עונשו מוות. העניין הוא שכל זה בוצע ללא מעורבות המדינה.

אנו רוצים לשמור על ניקיון הקהילה, נקייה מנואפים וזנפים. עם זאת, מהי התנהגות כזו? ברור שאדם שמעסיק זונה עוסק בפעילות לא מוסרית. שני אנשים שעברו יחסי מין מזדמנים עוסקים בבירור גם בזנות, ואם אחד מהם נשוי, בניאוף. אבל מה עם מישהו שכמו יוסף ומריה ברית לפני אלוהים להתחתן, ואז יחיה את חייהם בהתאם להבטחה הזו?

בואו לסבך את המצב. מה אם בני הזוג המדוברים עושים זאת במדינה או פרובינציה שבה נישואי המשפט המקובל אינם מוכרים כחוק? ברור שהם אינם יכולים לנצל את ההגנות על פי החוק המגנות על זכויות הקניין; אך לא לנצל הוראות חוק אינן אותם דברים כמו הפרת החוק.

נשאלת השאלה: האם אנו יכולים לשפוט אותם כנוזפים או שאנו יכולים לקבל אותם בקהילה שלנו כזוג שנשוי לפני אלוהים?

מעשי השליחים 5:29 אומרים לנו לציית לאלוהים ולא לגברים. הרומאים 13: 1-5 אומרים לנו לציית לרשויות העליונות ולא לעמוד באופוזיציהן. ברור שלנדר שנשאל לפני אלוהים יש יותר תוקף מאשר חוזה משפטי כי הוא הנעשה בפני כל ממשלה עולמית. כל הממשלות העולמיות הקיימות כיום יפטרו, אך אלוהים יחזיק מעמד לנצח. אז נשאלת השאלה: האם הממשלה דורשת ששני אנשים החיים יחד יתחתנו, או שמא זה לא חובה? האם נישואים באופן חוקי יביאו למעשה להפרת חוק הארץ?

לקח לי הרבה זמן להביא את אשתי האמריקאית לקנדה בשנות ה -1960, ולבן הצעיר שלי הייתה אותה בעיה להביא את אשתו האמריקאית לקנדה בשנות השמונים. בשני המקרים התחתנו כחוק במדינות לפני שהתחלנו בתהליך ההגירה, דבר שעומד כעת נגד החוק האמריקני לעשות. אם היינו מתחתנים לפני האדון, אך לא מול הרשויות האזרחיות היינו מצייתים לחוק הארץ ומאפשרים מאוד את תהליך ההגירה שלאחריו היינו יכולים להתחתן באופן חוקי בקנדה, שהיה אז דרישה. מכיוון שהיינו עדי יהוה הנשלטים על פי כלליו של נתן קנור.

העניין של כל זה הוא להדגים שאין כללים קשים ומהירים, כפי שלימדנו פעם להאמין על ידי ארגון עדי יהוה. במקום זאת עלינו להעריך כל סיטואציה על בסיס הנסיבות המונחות על ידי העקרונות שנקבעו בכתובים, ובראשם עקרון האהבה.

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.

אתה עשוי גם אוהב:

זיהוי הסגידה האמיתית, חלק 1: מהי כפירה

מה זה אומר על JW.org שהוא משכתב את ההיסטוריה כדי להסתיר את כשלי העבר שלו?

מדיה, כסף, פגישות, ואני