בסעיף 13 של היום מִגדָל שְׁמִירָה במחקר, נאמר לנו שאחת ההוכחות להשראת המקרא היא כנותה יוצאת הדופן. (w12 6/15 עמ '28) הדבר מזכיר את האירוע בו היה מעורב השליח פאולוס כשהוא נזף בפומבי בשליח פטרוס. (גל 2:11) לא זו בלבד שהוא נזף בפיטר בפני כל הצופים, אלא אז פירט את החשבון במכתב שיועבר בסופו של דבר לכל הקהילה הנוצרית. ככל הנראה לא היה כל חשש מצדו כיצד הספירה הזו עשויה להשפיע על האחווה, משום שמדובר באחד החברים המובילים בגוף השלטון דאז. העובדה שהוא נכלל בכתבי הקודש בהשראה אלוהית היא הוכחה מספקת לכך שהטוב שמקורו בגילוי כה גלוי גבר על כל חסרון שהיה קיים.
בני אדם מעריכים גילוי לב וכנות. אנו מוכנים מאוד לסלוח לאלה שמכירים בכנות בחסרונות או בעבירה. גאווה ופחד הם שמונעים מאיתנו להיות פתוחים לגבי כישלונותיה.
לאחרונה עבר אח מקומי ניתוח מעיים רציני. הניתוח הצליח, אך הוא חלה בשלושה זיהומים שונים שלאחר הניתוח שכמעט הרגו אותו. לאחר החקירה בית החולים קבע כי הובהל לחדר ניתוח שלא קרצף כראוי בעקבות ניתוח תוספתן. הרופאים ומנהל בית החולים הגיעו למיטתו והסבירו בגלוי מה קרה ועל כישלונם. הייתי המום לשמוע שהם יכניסו הודאה כל כך פתוחה מכיוון שזה יכול לחשוף אותם לתביעה יקרה. האח הסביר לי שכעת הפכה למדיניות בית חולים. הם מצאו כי ההכרה בגלוי בטעות מביאה לתביעות פחותות בהרבה מהמדיניות הקודמת של כיסוי ושלילת כל מעשה עוול. להיות ישר ומתנצל למעשה יש יתרון כלכלי. מתברר שאנשים נוטים פחות לתבוע כאשר הרופאים מודים בחופשיות שטעו.
מכיוון שהמקרא זוכה לשבחים על כנותו, ומכיוון שאפילו העולם מכיר בגלוי בתועלת שבכנות גלויה כאשר נעשו טעויות, איננו יכולים אלא לתהות מדוע אלו המובילים בארגון יהוה אינם מצליחים לתת דוגמה לכך. אנחנו לא מדברים על יחידים. בכל רמות הארגון, ישנם גברים טובים וישרים וצנועים שמכירים בחופשיות כאשר טעו. ניתן לומר כי תכונה זו היא תכונה יוצאת מן הכלל של בני יהוה בימינו; כזו שמבדילה אותנו בקלות מכל שאר הדתות. נכון שישנם גם בני קהילה, לעיתים קרובות בולטים, שלא כל כך מוכנים להכיר כאשר טעו. אדם כזה מעריך את העמדה שהם מחזיקים בה כל כך הרבה שהם יתאמצו בכדי לכסות או להסיט כל מעשה עוול. זה, כמובן, צפוי בהתחשב בכך שהארגון מורכב מבני אדם לא מושלמים שלא כולם ישיגו ישועה. זה לא עניין של דעה, אלא של תיעוד נבואי.
לא, מה שאנחנו מתייחסים אליו הוא חוסר גינות מוסדי. זה מאפיין את בני יהוה כבר עשרות שנים רבות. הבה נמחיש דוגמה אחת חמורה במיוחד לכך.
בספר פִּיוּס מאת JF Rutherford שפורסם ב- 1928 ההוראה הבאה מתקדמת בעמוד 14:
"קבוצת הכוכבים של שבעת הכוכבים המרכיבים את הפליאדות נראית כמרכז הכתר שסביבו המערכות הידועות של כוכבי הלכת סובבות גם כשכוכבי השמש מצייתים לשמש ונוסעים במסלולם. הוצע, ובמשקל רב, כי אחד מכוכבי אותה קבוצה הוא מקום מגוריו של יהוה ומקום השמים הגבוה ביותר; שזה המקום שאליו התייחס הסופר בהשראה כשאמר: "שמע מביתך משמים" (דברי הימים ב, ו, כא); וכי זה המקום אליו התייחס איוב כשהוא בהשראתו כתב: "האם אתה יכול לכבול את ההשפעות המתוקות של הפליאדות, או לשחרר את להקות אוריון?" - איוב 2:6 "
מלבד היותה לא מדעית בעליל, הוראה זו אינה כתובה. זו ספקולציות פרועות, וברור שדעתו האישית של המחבר. מנקודת המבט המודרנית שלנו, זו מבוכה שאי פעם האמנו לדבר כזה; אבל הנה זה.
הוראה זו חזרה בה ב- 1952.
w53 11 / 15 עמ '. 703 שאלות מהקוראים
? מה is התכוון by 'כריכה מה היא מתוק השפעות of מה היא הפליאדות or מאבד מה היא להקות of אוריון ' or מביא הָלְאָה מצרות in שֶׁלוֹ עונות השנה or מנחה ארקטורוס עם שֶׁלוֹ בנים, ' as מוּזְכָּר at עבודה 38: 31, 32? —W. ש., חדש יורק.
יש המייחסים תכונות בולטות לקבוצות הכוכבים או לקבוצת הכוכבים ועל בסיסן של כך הם מציעים פרשנויות פרטיות של איוב 38: 31, 32 שמדהים את שומעיהם. השקפותיהם אינן נשמעות תמיד מנקודת המבט של האסטרונומיה, וכאשר הן נצפות בכתב, הן לחלוטין ללא בסיס.
יש תכונות ...? פרשנויות פרטיות ... ?! ג'ייף רתרפורד, נשיא החברה למגדל התנ"ך והמסכת היה "כמה". ואם אלו היו "הפרשנויות הפרטיות" שלו, מדוע הם שוחררו לציבור בספר המוגן בזכויות יוצרים, פורסם והופץ על ידי החברה שלנו.
זה, למרות שאולי הדוגמה הגרועה ביותר שלנו להעברת האשמות בתורה נטושה, אך בשום פנים ואופן לא ייחודי. יש לנו היסטוריה ארוכה של שימוש בביטויים כמו 'יש שחשבו', 'האמינו', 'הוצע', כשכל הזמן היינו שאנחנו חושבים, מאמינים ומציעים. אנחנו כבר לא יודעים מי כותב מאמר מסוים, אבל אנחנו כן יודעים שהגוף המנהל לוקח אחריות על כל מה שמתפרסם.
זה עתה פרסמנו הבנה חדשה של רגלי החימר והברזל של חלומו של נבוכדנאצר. הפעם לא העברנו האשמה. הפעם לא הזכרנו כלל את תורתנו הקודמת - היו לפחות שלוש, עם שני כפכפים. מתחיל שקורא את המאמר יגיע למסקנה שמעולם לא הבנו את משמעות היסוד הנבואי הזה.
האם באמת הכרה פשוטה וישרה כל כך תפגע באמונתם של בעלי המשרה? אם כן, מדוע יש כל כך הרבה דוגמאות לכך בכתובים? מה שיותר סביר הוא ששמיעת התנצלות כנה על הטעייתנו עקב ספקולציות טובות-טוב, אך כלל-אנושיות, תביא דרך ארוכה להחזרת האמון האבוד אצל הנוטלים את ההובלה. אחרי הכל היינו הולכים לפי הדוגמה של כנות, ענווה וכנות שקבעו משרתים נאמנים של פעם.
או שאולי אנו מציעים לנו שתהיה דרך טובה יותר מזו המובאת במילה בהשראת האל?
