[מחקר מגדל שמירה בשבוע של יוני 16, 2014 - w14 4 / 15 עמ '. 17]

 עיין בטקסט בנושא: "אף אחד לא יכול עבד לשני אדונים ...
אתה לא יכול עבד למען אלוהים ולמען עושר ”- מאט. 6: 24

 לפני כמה חודשים, כשקראתי לראשונה את השבוע מִגדָל שְׁמִירָה מאמר לימוד, זה הפריע לי. עם זאת, לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה. הייתה כמובן העובדה שחלק מאחינו ואחיותינו הולכים להרגיש מושפלים בפומבי כשהם יושבים בקהל בזמן שנושאים אלה נדונים. זה נראה לא נעים ולכן לא כריסטיאני לשים אותם במקום בצורה זו.
הייתה לי לפחות לפחות המחשבה שמדובר בבזבוז אדיר של זמננו המסור. בטח שאיננו צריכים להשקיע שמונה מיליון שעות עבודה על לימוד נושא החלים רק על מיעוט זעיר של אחינו? האם מאמר משני נוסף בנושא לא היה עושה את העבודה? או אולי עלון שהזקנים יכלו להוציא בכל פעם שנושאים ספציפיים אלו עולים? ללא ספק פגישת ייעוץ אחד על אחד תהיה השיטה המועילה ביותר לעזור לאחינו להגות על עקרונות אלה? זה יאפשר לנו להשתמש אז בשמונה מיליון שעות האדם האלה כדי ללמוד לעומק התנ"ך, משהו שחסר לצער מתוכנית הלימודים התיאוקרטית שלנו; או שנוכל להקדיש את הזמן להכיר טוב יותר את אדוננו ישוע המשיח כדי לחקות אותו ביתר שאת. זו הוראה שכולנו יכולים להרוויח ממנה ומשהו שהוא גם נדיר מדי בתוכנית ההדרכה השבועית שלנו.
למרות שכל האמור לעיל עשוי להיות נכון או לא נכון תלוי בנקודת המבט שלך, מבחינתי, אף אחד מהם לא הסיר את התחושה המציקה שמשהו אחר - משהו מהותי - לא בסדר במאמר. חלקכם אולי חושבים שאני ביקורתי שלא לצורך. אחרי הכל, המאמר מכיל עקרונות תנ"כיים נשמעים שנראים כאילו הם די נאים לתולדות המקרים שהובאו. די נכון. אבל תן לי לשאול אותך את זה? לאחר קריאת המאמר, האם אתה מאמין שזו עמדתנו כ עדי יהוה שלפניך לארץ אחרת להרוויח יותר כסף כדי לשלוח הביתה למשפחתך זה מקובל, אך לא עדיף? או שאתה מקבל רושם שעבור JWs זה תמיד דבר רע? האם התרשמתם שמי שעושה זאת רק מנסה לספק למשפחות שלהם בקנה אחד עם זה טימותי 1: 5או שהם עושים זאת כדי לחפש עושר?[אני] האם הבנתך מהמאמר שדווקא כאלה אינם סומכים על יהוה, וכי אם הם רק היו נשארים בבית ומסתפקים, הכל יהיה בסדר?
זה אופייני לגישתנו המתאימה לכל אחד ליישום עקרונות התנ"ך, ובתוכה טמונה הבעיה הבסיסית שכולנו צריכים להיות במאמר מסוג זה.
אנו הופכים עקרונות לכללים.
הסיבה שהמשיח נתן לנו עקרונות ולא חוקים שיובילו אותנו דרך החיים היא כפולה. האחד: עקרונות חלים תמיד למרות זמנים ונסיבות משתנים; ושניים: עקרונות שמים את הכוח בידי הפרט ומשחררים אותנו משליטת הסמכות האנושית. על ידי ציות לעקרונות אנו נכנעים ישירות לראשנו ישוע המשיח. עם זאת, כללים מעשה ידי אדם לוקחים את הכוח ממשיח ומכניסים אותו לידיהם של קובעי השלטון. זה בדיוק מה שהפרושים עשו. על ידי קביעת כללים והטלתם על גברים הם התרוממו מעל אלוהים.
אם אתה מרגיש שאני נוקשה ושופטת, שהמאמר לא קובע חוקים, אלא רק עוזר לנו לראות כיצד העקרונות חלים, אז שאל את עצמך שוב: עם איזה רושם המאמר משאיר אותי?
אם אתה מרגיש שהמאמר אומר שתמיד זה רע לאישה לעזוב את הבית, ללכת לארץ זרה ולשלוח כסף הביתה למשפחה, אז מה שיש לך הוא כבר לא עיקרון, אלא כלל. אם המאמר לא קובע כלל, היינו מצפים לראות איזון נגדי לנקודות הנעשות; כמה היסטורי מקרים חלופיים כדי להראות שבנסיבות מסוימות פיתרון זה עשוי להיות אפשרות מקובלת?
העובדה היא שהמאמר מביא בסימן שאלה את המניע הבסיסי של כל מי שיעז לנסוע לחו"ל במצבים אלה, ומרמז שהם באמת מעוניינים רק לחפש עושר. הטקסט הנושא, אחרי הכל, הוא מחצלת. 6: 24. מכאן, איזו מסקנה ניתן להסיק מלבד אלה הם רק "עבדים לעושר".
כשהייתי חלוץ באמריקה הלטינית, היו לי הרבה לימודי תנ"ך עם אנשים עניים נואשות. טיפוסית הייתה משפחה אחת מתוך ארבעה שגרה בצריף 10 על X-15 רגל עם גג מתכת וצידיו עשויים במבוק מרוסס. הרצפה הייתה לכלוך. ההורים ושני הילדים גרו, ישנו, בישלו ואכלו באותו החדר. הם חלקו חדר רחצה משותף עם משפחות אחרות. היו מדפים על המדף שהיה הכיריים בעת הצורך וכיור זעיר עם ברז מים קרים אחד לביצוע כל הכביסה, אף שהיה שם מקלחת משותפת עם מים קרים. ארון הבגדים היה חוט שנמתח בין שני מסמרים על אחד הקירות. ישבתי על ספסל עץ רעוע ומורכב מעץ מושלך בעוד ארבעתם ישבו על המיטה היחידה. חלקם בחיים היה דומה למיליונים נוספים. אני לא יכול לספור את מספר הבתים בדיוק כמו זה שהייתי בו. אם למשפחה ההיא הייתה מוצעת הזדמנות לשפר את עצמם אפילו במעט, מה היית עושה אם תבקש עצה? כנוצרי, היית משתף עימם את עקרונות התנ"ך הרלוונטיים. אתה יכול לשתף כמה חוויות שהיית מודעת אליהם באופן אישי. עם זאת, מכיר בכל הענווה את מקומך לפני ישו, היית נמנע מלהפעיל לחץ כלשהו כדי לדחוף אותם לעבר ההחלטה שהרגשת שהיא הנכונה.
אנחנו לא עושים זאת במאמר. הדרך בה היא מוצגת, היא יוצרת סטיגמה. כל אחד מאחינו העניים שאולי שוקל על הזדמנות מעבר לים, כבר לא ישקול את עקרונות התנ"ך בעצמם. אם הם יבחרו במסלול זה, הם יטופחו, כי זה כבר לא עניין עקרוני, אלא כלל.
קל מאוד לשבת במשרדים מרופדים ומוקפים באיזור הכפרי המפואר של פטרסון ניו יורק או בתי המגורים שבקרוב האגמים בוורוויק ומפיצים סוג זה של אבהות שוחטת שאנחנו צפון אמריקאים ידועים ברחבי העולם. זה אינו בלעדי לנו כעדים של יהוה, אך הוא מאפיין שאנו חולקים עם כל אחינו הפונדמנטליסטים.
כאמור בתחילת הדרך, מאמר המחקר הזה הותיר בי תחושה מציקה מאז שקראתי אותה לראשונה לפני חודשים; תחושה שמשהו מהותי לא בסדר. מוזר לקבל תחושה כזו ממאמר מבוסס תסריטים לכאורה בעל כוונות טובות, לא? ובכן, התחושה המטלטלת הזו נעלמה ברגע שהבנתי שמה שגורם לה זו מודעות תת-מודעת שכאן שוב הייתה דוגמא מעודנת יותר אלינו כופה את הרצון שלנו, הכללים שלנו, על אחרים. שוב, במסווה של ייעוץ תנ"כי, אנו עוקפים את סמכותו של ישו על ידי עקיפת מצפונם של אחינו ואחיותינו ומעניקים להם את מה שאנחנו רוצים לכנות "כיוון תיאוקרטי". כידוע, זהו בסך הכל ביטוי קוד ל"מסורות של גברים ".
_______________________________________
 
[אני] ראוי לציין זאת טימותי 1: 5 לא מצויין בשום מקום במאמר למרות שזהו עיקרון מכריע בכל המצבים בהם ההורים שוקלים אפשרויות לספק חומרים ובדרכים אחרות עבור הצעירים שלהם.

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.
    58
    0
    אשמח למחשבות שלך, אנא הגיב.x