לאחר תחייתו של לזרוס, התעלמותם של המנהיגים היהודים עברה לתנופה גבוהה.

"מה עלינו לעשות כי האיש הזה מבצע סימנים רבים? 48 אם נניח לו לבד בדרך זו, כולם יאמינו בו, והרומאים יבואו וייקחו את מקומנו וגם את ארצנו. "" (ג'וה 11: 47, 48)

הם ראו שהם מאבדים את כוחם על האנשים. ספק אם הדאגה לרומאים הייתה יותר מאשר התערבות בפחד. הדאגה האמיתית שלהם הייתה לעמדת כוחם ופריבילגיה שלהם.
הם היו צריכים לעשות משהו, אבל מה? ואז דיבר הכהן הגדול קיפאש:

"אבל אחד מהם, קאסיאפאס, שהיה כהן גדול באותה שנה, אמר להם:" אתם לא יודעים כלום, 50 ואתה לא מוציא מסקנה שתועלתך היא שאדם אחד ימות בשם העם ולא כדי שהאומה כולה תיהרס. " 51 עם זאת, הוא לא אמר על מקוריותו; אך מכיוון שהיה כהן גדול באותה שנה, הוא ניבא שישוע נועד למות עבור האומה "(ג'וה 11: 49-51)

ככל הנראה, הוא דיבר בהשראה בגלל משרדו, לא בגלל שהיה אדם אדוק. נראה כי נבואה זו הייתה מה שהם צריכים. לתודעתם (ובבקשה תסלחו לכל השוואה עם מסע בין כוכבים) צרכיהם של הרבים (אותם) גברו על צרכיו של האחד (ישוע). יהוה לא עורר את קיפאס להסית אותם לאלימות. דבריו היו נכונים. עם זאת, ליבם הרע הניע אותם ליישם את המילים כהצדקה לחטא.

"מכאן ואילך הם קיבלו עצות להרוג אותו." (ג'וה 11: 53)

מה שמצאתי מעניין מהקטע הזה היה ההבהרה של ג'ון באשר ליישום המלא של דבריו של קיפאש.

"... הוא ניבא שישוע נועד למות למען האומה, 52 ולא רק לאומה, אלא כדי שילדי אלוהים המפוזרים סביבם יתאספו גם הם באחד. "(ג'וה 11: 51, 52)

חשוב על מסגרת הזמן. ג'ון כתב זאת כמעט 40 שנה לאחר שעם ישראל חדל להתקיים. עבור רוב קוראיו - כולם מלבד הישנים מאוד - זו הייתה היסטוריה עתיקה, הרבה מחוץ לניסיון חייהם האישי. הוא כתב גם לקהילה של נוצרים בה גויים גברו על היהודים.
ג'ון הוא היחיד מבין ארבעת כותבי הבשורה שמזכיר את דבריו של ישוע בנוגע ל"כבשים אחרות שאינן קשורות זו ". הכבשים האחרות הללו היו אמורות להכנס לקפל כך ששתי הקפלים (יהודים וגויים) יוכלו להיות להקה אחת תחת רועה אחד. על כל זה כתב ג'ון בדיוק בפרק הקודם לזה שנדון. (ג'ון 10: 16)
אז שוב ג'ון חיזק את הרעיון שהכבשים האחרות, נוצרים גויים, הם חלק מהלהקה האחת שמתחת לרועה האחת. הוא אומר שלמרות שקיפא מתנבא על מה שהיה לוקח רק כעם ישראל הטבעית, למעשה, הנבואה כללה לא רק יהודים, אלא את כל ילדי האל המפוזרים. גם פיטר וגם ג'יימס משתמשים בביטוי זהה, "מפוזרים", כדי להתייחס לקדושים או שנבחרו במיצוי יהודי וגוי כאחד. (Ja 1: 1; 1Pe 1: 1)
ג'ון מסכם במחשבה שאלו "נאספים זה בזה", מכוסה יפה במילותיו של ישוע, שצוטטו רק פרק קודם. (ג'ון 11: 52; ג'ון 10: 16)
גם ההקשר, הניסוח וגם מסגרת הזמן ההיסטורית מספקים לנו עדות נוספת לכך שאין מעמד משני של נוצרים שלא צריכים להחשיב עצמם ילדי אלוהים. כל הנוצרים צריכים לראות את עצמם כילדי אלוהים המבוססים על, כפי שאומר גם יוחנן, האמונה בשם ישו. (יוחנן 1:12)

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.
    55
    0
    אשמח למחשבות שלך, אנא הגיב.x