ישועה, חלק 1: הנחה שאינה כתובה

כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על מה שמלמד התנ"ך על ישועת האנושות. באתי מרקע כאחד מעדי יהוה, חשבתי שהמשימה תהיה פשוטה יחסית. זה לא התברר כך.

חלק מהבעיה קשור לניקוי מוחם של שנים של תורת שווא. השטן עשה עבודה יעילה ביותר לבלבל את נושא הצלת האדם. למשל, הרעיון שהטובים הולכים לגן עדן והרע לעזאזל אינו בלעדי לנצרות. גם מוסלמים חולקים את זה. הינדים מאמינים בכך שהם משיגים מוקשה (ישועה) הם משוחררים ממעגל אינסופי של מוות וגלגול נשמות (מעין גיהנום) והופכים להיות אחד עם אלוהים שבשמיים. השינטואיזם מאמין בעולם תחתון גהינום, אך השפעת הבודהיזם הציגה את האלטרנטיבה של עולם הבא מבורך. מורמונים מאמינים בשמיים ובאיזשהו גיהינום. הם גם מאמינים שהקדושים האחרונים ימונו לשלטון על כוכבי לכת משלהם. עדי יהוה מאמינים שרק 144,000 בני אדם ילכו לשמיים כדי לשלוט על פני האדמה במשך 1,000 שנה ושאר בני האדם יקומו לתחייה לחיים נצחיים עלי אדמות. הן אחת הדתות הבודדות שאינן מאמינות בגיהינום, למעט הקבר המשותף, מצב של כלום.

בדת אחרי דת אנו מוצאים וריאציות על נושא משותף: הטובים מתים והולכים לאיזה צורה מבורכת של עולם הבא במקום אחר. הרעים מתים והולכים לאיזו צורה ארורה של חיי עולם אחר במקומות אחרים.

דבר אחד שכולנו יכולים להסכים עליו הוא שכולנו נמות. דבר נוסף הוא שהחיים האלה רחוקים מלהיות אידיאליים והרצון למשהו טוב יותר הוא אוניברסלי.

החל מ- Scratch

אם אנו הולכים לגלות את האמת, עלינו להתחיל עם צפחה ריקה. אסור לנו להניח כי מה שלימדו אותנו תקף. לכן, במקום להיכנס למחקר בניסיון להוכיח או להפריך אמונות עבר - תהליך נגדי פרודוקטיבי - הבה ננקה את דעתנו מתפיסות מוקדמות ונתחיל מאפס. ככל שהראיות מצטברות, והעובדות מובנות, הם יתבררו אם אמונה מהעבר מתאימה או צריכה להיות מושלכת.

השאלה הופכת אז: איפה אנחנו מתחילים?  עלינו להסכים על אמת ליבה כלשהי, דבר שאנו לוקחים כאקסיומטית. זה הופך להיות הנחת היסוד לפיה נוכל לצאת לגלות אמיתות נוספות. כנוצרי, הייתי מתחיל בהנחה שהתנ"ך הוא המילה האמינה והאמיתית של אלוהים. עם זאת, זה מחסל מאות מיליונים מהדיון שאינם מקבלים את התנ"ך כדבר האל. מרבית אסיה נוהגת באיזושהי צורה של דת שאינה מבוססת כלל על המקרא. יהודים אמנם מקבלים את התנ"ך, אך רק את החלק הקדם-נוצרי בו. מוסלמים מקבלים רק את חמשת הספרים הראשונים כדבר אלוהים, אך יש להם ספר משלהם המחליף אותו. באופן מוזר, ניתן לומר את אותו הדבר לגבי הדת הנוצרית כביכול של קדושים אחרונים (מורמוניזם), שהעמידו את ספר המורמונים מעל התנ"ך.

אז בואו נראה אם ​​נוכל למצוא בסיס משותף שעליו כל מחפשי האמת הכנים יכולים להסכים ועליו נוכל לבנות קונצנזוס.

קידוש שם האל

נושא מרכזי במקרא הוא נושא קידוש שמו של האל. האם נושא זה חורג מהתנ"ך? האם אנו יכולים למצוא ראיות לכך מחוץ לכתבי הקודש?

לשם הבהרה, בשמם איננו מתכוונים לכינוי שעל פיו ניתן להכיר את אלוהים, אלא להגדרה העברית המתייחסת לדמותו של האדם. גם מי שמקבל את התנ"ך כדבר האל צריך להכיר בכך שסוגיה זו קודמת לכתיבת התנ"ך ביותר מ -2,500 שנה. למעשה, זה חוזר לתקופת בני האדם הראשונים.

בשל הסבל שחוותה האנושות לאורך ההיסטוריה שלה, דמותו של אלוהים הוכנסה לתוכחה כאשר רבים מאמינים שהוא אכזרי, או לכל הפחות, חסר אכפתיות ואדיש למצוקת האנושות.

אקסיומה: הבורא גדול מהבריאה

עד היום אין שום דבר המצביע על כך שהיקום אינו אינסופי. בכל פעם שאנחנו ממציאים טלסקופים חזקים יותר, אנו מגלים יותר מזה. כשאנחנו בוחנים יצירה מהמיקרוסקופית למקרוסקופית, אנו חושפים חוכמה מעוררת יראה בכל העיצוב שלה. מכל הבחינות אנו עוברים עד אינסוף. מכאן נובע כי בסוגיות של מוסר, אנו גם עוברים על עצמנו; או שמא עלינו להאמין שאנחנו מסוגלים לחמלה רבה יותר, יותר צדק ויותר אהבה מאשר מי שעשה אותנו?

הערכה: כדי להאמין בישועת כל האנושות, יש להאמין שאלוהים אינו אדיש ואכזרי.  

אל אכזר לא יציע פרס, לא היה אכפת לו להציל את יצירתו מסבל. אל אכזרי עשוי אפילו להציע גאולה ואז לחטוף אותה מתוך נקמנות או כדי להפיק הנאה סדיסטית מסבלם של אחרים. אי אפשר לסמוך על מישהו אכזרי, והוויה כל יכולת שהיא אכזרית היא הסיוט הגרוע ביותר שאפשר לדמיין.

אנחנו מתעב אנשים אכזריים. כשאנשים משקרים, מתעתעים ופועלים בכאב, אנו מגיבים בצורה קרובה כי המוח שלנו עשוי כך. כאב ותיעוב הם תחושות שאנו חשים עקב תהליכים המתרחשים בקליפה המוחית של המערכת הלימבית במוח ובבידוד הקדמי. אלה מגיבים גם כאשר אנו חווים שקרים ואי צדק. אנחנו מחוברים ככה על ידי היוצר.

האם אנו צדיקים יותר מהבורא? האם אנו יכולים להסתכל על אלוהים כנחות מאיתנו בצדק ובאהבה?

איזו סיבה שאלוהים אדיש. זו הייתה הפילוסופיה של הסטואיקים. מבחינתם, אלוהים לא היה אכזרי, אלא נטול רגש לגמרי. הם הרגישו שרגש מרמז על חולשה. לאל חסר הרגשות יהיה סדר יום משלו, ובני אדם היו פשוט משכונים במשחק. אמצעי למטרה.

הוא עשוי להעניק חיי נצח וחופש מסבל תוך שהוא מכחיש זאת לאחרים באופן שרירותי. הוא עשוי להשתמש בבני אדם מסוימים רק כאמצעי לשכלל אחרים, ולהחליק את הקצוות המחוספסים כביכול. לאחר ששימשו את מטרתם, ניתן היה להשליךם כמו נייר זכוכית משומש.

היינו מוצאים גישה כזו ראויה לגנאי ומגנים אותה כלא הוגנת ולא צודקת. למה? בגלל שגורמים לנו לחשוב ככה. אלוהים עשה אותנו ככה. שוב, הבריאה אינה יכולה לעלות על היוצר במוסר, צדק ולא אהבה.

אם אנו מאמינים שאלוהים אדיש או אפילו אכזרי, אנו מתגברים על אלוהים, שכן ברור בבירור כי בני אדם יכולים ואוהבים אפילו עד כדי הקרבת עצמם לרווחת הזולת. האם עלינו להאמין שאנחנו, בריאת האל, עולים על הבורא בביטוי של תכונה בסיסית זו?[אני]  האם אנו טובים מאלוהים?

העובדה ברורה: המושג כולו של ישועת האנושות כולה אינו עולה בקנה אחד עם אל אדיש או אכזרי. אם בכלל נדון בגאולה, עלינו להכיר בכך שאלוהים דואג. זו נקודת הצומת הראשונה שלנו עם התנ"ך. ההיגיון אומר לנו שאם יש להציל, אז אלוהים חייב להיות טוב. המקרא אומר לנו ש"אלוהים הוא אהבה. " (1 ג'ון 4: 8) גם אם איננו מקבלים עדיין את התנ"ך, עלינו להתחיל בהנחה - על סמך היגיון - שאלוהים הוא אהבה.

אז יש לנו את הנחת היסוד ההתחלתית שלנו, אקסיומה שנייה, אלוהים הוא אהבה. אלוהים אוהב לא יאפשר ליצירתו לסבול (תהא הסיבה אשר תהיה) בלי לספק איזושהי בריחה - מה שאנחנו מכנים, ישועתנו.

יישום ההיגיון של הנחת היסוד

השאלה הבאה שאנחנו יכולים לענות עליה ללא צורך להתייעץ עם התנ"ך ואף לא על כתבים קדומים אחרים שאנשים מאמינים שהם מגיעים מאלוהים היא: האם ישועתנו מותנית?

כדי להינצל אנחנו צריכים לעשות משהו? יש כאלה שמאמינים שכולנו ניצלים ויהי מה. עם זאת, אמונה כזו אינה מתיישבת עם מושג הרצון החופשי. מה אם אני לא רוצה להינצל, אם אני לא רוצה את כל החיים שאלוהים מציע? האם הוא יגיע למוחי ויגרום לי לרצות את זה? אם כן, אין לי כבר רצון חופשי.

הנחת היסוד שלכולנו יש רצון חופשי מוזילה גם את כל המחשבות על עולם הבא של הארור.

אנו יכולים להדגים את ההיגיון הזה על ידי דוגמה פשוטה.

לאיש עשיר יש בת. היא חיה בנוחות בבית צנוע. הוא אומר לה יום אחד שהוא בנה לה אחוזה עם כל הנוחיות. יתר על כן, הוא בנוי בפארק דמוי גן עדן. היא לעולם לא תרצה שוב בשום דבר. יש לה שתי אפשרויות. 1) היא יכולה לעבור לאחוזה וליהנות מכל מה שהחיים מציעים, או 2) הוא יכניס אותה לתא כלא והיא תענה עד שהיא תמות. אין אפשרות 3. היא לא יכולה פשוט להישאר במקום בו היא גרה. היא חייבת לבחור.

נראה בטוח לומר שכל אדם מכל תרבות עבר או הווה ימצא שההסדר הזה אינו הוגן - בלשון המעטה.

נולדת. לא ביקשת להיוולד, אבל הנה אתה. אתה גם גוסס. כולנו. אלוהים מציע לנו מוצא, חיים טובים יותר. גם אם הצעה זו אינה מגיעה ללא מחרוזות, ללא תנאים, אנו עדיין עשויים לבחור לסרב. זו זכותנו על פי חוק הרצון החופשי. עם זאת, אם איננו רשאים לחזור למצב בו היינו לפני שנוצרנו, אם איננו יכולים לחזור אל האין של הקדם, אלא עלינו להמשיך להתקיים ולהיות מודעים, וניתנת לנו אחת משתי אפשרויות, נצחיות. סבל או אושר נצחי, האם זה הוגן? האם זה צדיק? זה עתה קיבלנו שאלוהים הוא אהבה, אז האם הסדר כזה יתאים לאל האהבה?

חלקם עדיין עשויים לחוש שהרעיון של מקום של ייסורים נצחיים הגיוני מנקודת מבט הגיונית. אם כן, בואו נרד את זה לרמה אנושית. זכור, כדי להגיע רחוק יותר הסכמנו שאלוהים הוא אהבה. אנו גם לוקחים את זה כאקסיומטית שהיצירה אינה יכולה לעלות על היוצר. לכן, למרות שאנו אוהבים, איננו יכולים לעלות על אלוהים באיכות זו. בהתחשב בכך, נניח שיש לך ילד בעייתי שלא נתן לך אלא כאב לב ואכזבה לאורך כל חייו. האם יהיה זה ראוי - בהנחה שהיה בכוחך - לגרום לאותו ילד כאב וסבל נצחיים ללא מוצא וללא אמצעי לסיים את העינויים? האם היית מכנה את עצמך אב או אם אוהבים בנסיבות אלה?

עד לנקודה זו קבענו שאלוהים הוא אהבה, כי לבני האדם יש רצון חופשי, שהשילוב בין שתי האמיתות הללו מחייב שיהיה בריחה כלשהי מסבל חיינו ולבסוף שהאלטרנטיבה לבריחה זו תהיה חזרה ל את האין שהיה לנו לפני הקמתנו.

זה בערך עד כמה שהראיות האמפיריות וההיגיון האנושי יכולות לקחת אותנו. כדי לקבל פרטים נוספים על הסיבה ומדוע ישועת האנושות, עלינו להתייעץ עם הבורא. אם אתה יכול למצוא עדויות משכנעות לכך בקוראן, בוודות ההינדיות, או בכתבים של קונפוציוס או בודה, אז לך בשלום. אני מאמין שהתנ"ך מחזיק בתשובות אלו ונחקור אותן במאמר הבא שלנו.

קח אותי למאמר הבא בסדרה זו

______________________________________

[אני] לאלו מאיתנו שכבר מקבלים את התנ"ך כדבר אלוהים, נושא ישועה זה מגיע ללב קידוש שמו של אלוהים. כל דבר מרושע ורשע שנאמר אודות ו / או המיוחס לאלוהים יראה כשקר כאשר ישועת האדם תתממש לבסוף.