דוא"ל מאת ריימונד פרנץ

אח מקומי שפגשתי זה עתה באחת המפגשים הנוצרים שלנו סיפר לי שהוא החליף אימיילים עם ריימונד פרנץ לפני מותו בשנת 2010. שאלתי אותו אם הוא יהיה כל כך חביב לשתף אותי איתו ולאפשר לי לשתף אותם עם כולם מכם. זה הראשון ששלח יחד. הדוא"ל הראשוני שלו היה אל info@commentarypress.com כתובת שהוא לא היה בטוח בקו הישיר לריימונד או לא.

צירפתי את גוף ההודעות של קווין ואחריו התגובה של ריימונד. קיבלתי את החופש לנסח מחדש לצורך הקריאות ולתקן כמה טעויות כתיב, אך חוץ מזה הטקסט אינו משתנה.

אחיך במשיח,

מלטי ויגלון

דוא"ל ראשוני:

קראתי את ספר המשבר וכעת אני קורא את ספר החופש ואני מודה עכשיו לאלוהים שיש לי אותם. עזבתי את הארגון בשנת 1975 בגיל 19, אבל ההורים שלי כיום 86 ו 87 עדיין אדוקים. הם גם החזירו את אחותי אחרי למעלה מ -30 שנה של חוסר פעילות. אתה רואה שלא הוטבלתי ולכן הם עדיין מתייחסים אלי בעיקר אותו דבר. אשמח לכתוב לריימונד פרנץ אם דרך זו להודות לו על עול האשמה שהוסר ממני. 30 שנה של "למה אתה לא נוקט עמדה?". אני מרגיש שאני רק צריך להודות למר פרנץ שאני יכול להודות גם לאלוהים וגם לישו על החופש החדש שלי.

בברכה, קווין

תגובת ריימונד

מ: עיתונות פרשנית [mailto: info@commentarypress.com]
נשלח: יום שישי, מאי 13, 2005 4: 44 PM
ל: איסטאון
נושא:

קווין היקר,

קיבלתי את הודעתך ותודה על כך. אני שמח שמצאת את ספרי העזרה שלך.

החל מ- 8 במאי, אני בן 83 ובשנת 2000 סבלתי ממה שאובחן כשבץ מוחי בינוני. שום שיתוק לא הביא, אבל זה השאיר אותי עייף ועם רמת אנרגיה מופחתת. לכן, אני לא מסוגל לעמוד בהתכתבויות כפי שהייתי רוצה.  משבר מצפון נמצא כעת ב -13 שפות, מה שמביא יותר דואר. גם בריאותה של אשתי עברה כמה בעיות קשות, ודורשת מתן זמן בכיוון זה. סינתיה עברה תהליך צנתור לב שחשף שש חסימות בלבה. הרופאים רצו לעשות ניתוח מעקפים אך היא בחרה שלא לעשות זאת. ב -10 בספטמבר עברתי ניתוח כירורגי בעורק הראש הראשי השמאלי (אחד העורקים הראשיים המספקים דם למוח). זה לקח שעה וחצי, והייתי בהכרה במהלך הניתוח מכיוון שהופעל רק הרדמה מקומית. המנתח ביצע חתך בגודל 5 אינץ 'בצוואר ואז פתח את העורק ופינה את החסימה בו. עורק הצוואר הימני שלי נחסם לחלוטין וגרם לשבץ מוחי בשנת 2000 ולכן היה חשוב לשמור על שמאל פתוח וללא סתימה. נאלצתי לבלות לילה אחד בלבד בבית החולים, עליו הייתי אסיר תודה. כעת עברתי בדיקת גוש בבלוטת התריס כדי לקבוע אם היא שפירה או ממאירה, והתוצאות מצביעות על כך שהיא אינה בעיה כרגע. השימוש העממי במונח "שנות זהב" בהחלט אינו מתאר מה באמת מביא הזקנה, אך קהלת פרק 12 נותן תמונה מציאותית.

רבים הכותבים הביעו הכרה בכך שמרירות וכעס רק מורידים אמינות מכל דיון בעדים. למרבה הצער, חלק גדול מהספרים והחומרים שהוצאו על ידי מקורות "לשעבר JW" בנושא הם שליליים כמעט לחלוטין. גבר מאנגליה כתב לאחרונה:

כרגע אני עד "פעיל" מאנגליה, ורק רציתי לומר כמה הקלה עלי לקרוא את ספריך (משבר מצפון ו בחיפוש אחר חופש נוצרי). אני חייב להודות, לקרוא אותם לא היה שום דבר כמו שציפיתי. הקשר היחיד שלי עם ג'וינטים לשעבר עבר דרך גלישה ברשת, ולמען האמת, הרבה ממה שכתוב לא ראוי להרבה משיקול דעת. הרבה אתרים כל כך מסונוורים ממרירות שאפילו האמת שהם מספקים היא חמצמצה ובלתי טעימה.

אני יכול להזדהות עם ההסתגלות שעומדת בפניך ואחרים. משקיעים כל כך הרבה ביחס למערכות יחסים וההפסד הבלתי נמנע לכאורה של רבים מהם הוא כואב. כפי שאתה מבין ככל הנראה, פשוט נסיגה ממערכת שנמצא פגומה מאוד אינה פיתרון בפני עצמו. זה מה שעושים אחר כך קובע אם חלה התקדמות ותועלת או לא. נכון גם שכל מעבר - גם אם רק מבט אחד - יכול לדרוש לא רק זמן אלא גם התאמות נפשיות ורגשיות. ברור שלא צריך להזדקק כיוון שלעתים קרובות זה מוביל רק לבעיות חדשות או לשגיאות חדשות. תמיד יש צורך להפעיל סבלנות, לסמוך על עזרתו והכוונתו של אלוהים. משלי 19: 2.

עם זאת, נראה שלעתים קרובות אנו יכולים ללמוד כמה שיותר מהחוויות ה"לא נעימות "של החיים כפי שאנו יכולים מההנאות - אולי יותר בעלות ערך בר קיימא. בעוד שנפרדות מארגון גדול ומקורבים לשעבר מייצרת ללא ספק מידה של בדידות, גם זה יכול להיות בעל ההיבטים המועילים שלו. זה יכול להביא אלינו הביתה יותר מתמיד את הצורך בהסתמכות מלאה על אבינו שבשמים; שרק בו יש לנו ביטחון אמיתי וביטחון הטיפול בו. זה כבר לא מקרה של זרימה יחד עם הזרם אלא של פיתוח כוח פנימי אישי, שנצבר באמצעות אמונה, של התבגרות כדי להיות כבר לא ילדים אלא גברים ונשים בוגרים; צמיחה שהושגה באמצעות צמיחתנו באהבה לבן אלוהים ואורח החיים שהדגים. (אפסיים 4: 13-16)

אני לא רואה בניסיון העבר שלי כל אובדן, ולא מרגיש שלא למדתי ממנו כלום. אני מוצא נחמה רבה בדבריו של פאולוס ברומאים 8:28 (התרגום העולמי החדש משנה את משמעות הטקסט על ידי הכנסת המילה "שלו" לביטוי "כל עבודותיו", אך לא זו הדרך הטקסט היווני המקורי. קורא). על פי מספר תרגומים, פול קובע:

"אנו יודעים שעל ידי הפיכת הכל לטובתם אלוהים משתף פעולה עם כל אלה שאוהבים אותו." - תרגום תנ"כי לירושלים.

לא רק ב"יצירותיו "אלא ב"כל הדברים" או ב"הכל ", אלוהים מסוגל להפוך כל נסיבה - כואבת או, במקרים מסוימים, אפילו טרגית - לטובת האוהבים אותו. באותה עת, יתכן מאוד שקשה לנו להאמין בכך, אך אם נפנה אליו באמונה מלאה ונאפשר לו לעשות זאת, הוא יכול ויגרום לכך להיות התוצאה. הוא יכול להפוך אותנו לאדם טוב יותר על כך שחווינו אותו, להעשיר אותנו למרות הצער שאנו עשויים לעבור. הזמן ידגים זאת כך והתקווה יכולה לתת לנו אומץ להמשיך הלאה, תוך אמון באהבתו.

תגלה שרבים ממה שמכונה "משרדי JW לשעבר; לעתים קרובות פשוט החליפו את אמונותיהם הקודמות במה שמכונה "אורתודוקסיה". האורתודוקסיה מכילה ללא ספק את המידה שלה למה שנשמע. אך הוא מכיל גם אלמנטים שהם תוצאה של הטלת סמכות דתית, ולא אמונה המפורטת בבירור בכתובים. קשה, למשל, למצוא עבודת עיון מכובדת שאינה מכירה במקורה של תורת השילוש שלאחר התנ"ך. אני מרגיש שהבעיה העיקרית בתורת השילוש היא הדוגמטיות והשיפוטיות שמלווה אותה בדרך כלל. זו בעיני רק עדות נוספת לשבריריות היסוד שלה. אם זה נלמד בבירור בכתובים, לא יהיה צורך בהטלת סמכות של ההוראה ולחץ כבד להיכנע לה.

כל כך הרבה עדים לשעבר נמצאים בעמדת נחיתות כאשר הם נלחצים על ידי אחרים להתאים לדעות שאותם אימצו. טענות דוגמטיות ממקורות הטוענים כי הן מבססות את טענותיהן על ידיעה ביוונית המקראית, מעוררות לעתים קרובות עדים לשעבר - אפילו כפי שקודם לכן נדהמו מטענות בעלות אופי דומה מצד ארגון מגדל המשמר. ניתן היה להבהיר כל כך הרבה נקודות אם אנשים פשוט יקראו את אותו הטקסט במגוון תרגומים. אז הם לפחות יראו כי בכל הנוגע לתרגום, דוגמטיות היא עדות גדולה יותר לבורות מאשר ללמידה. אני מוצא שזה המקרה אצל רבים המאמצים את תורת השילוש.

פול הדגיש כי ידע ראוי רק כאשר הוא מבטא, ומייצר אהבה; שבעוד הידע לעתים קרובות מתנפח, האהבה מצטברת. השפה האנושית, אף שהיא מדהימה, מוגבלת לביטוי מה שקשור לתחום האנושי. לעולם לא ניתן היה להשתמש בה בכדי לתאר בפירוט ובמלאות דברים של תחום הרוח, כגון טבעו המדויק של אלוהים, התהליך לפיו הוא יכול היה להוליד בן, היחסים הנובעים ממה שהיו כאלה, ודברים דומים. לכל הפחות יידרש לשפה של מלאכים, עצמם אנשי רוח, לעשות זאת. עם זאת, פול אומר, "אם אני מדבר בלשונות של בני תמותה ושל מלאכים, אבל אין לי אהבה, אני גונג רועש או מצלת מצפה. ואם יש לי כוחות נבואיים, ואני מבין את כל המסתורין ואת כל הידע, ואם יש לי את כל האמונה בכדי להסיר הרים, אך אין לי אהבה, אני כלום. "- קורינתים א ', 1: 8; 1: 13-1.

כשאני מקשיב לנבל כלשהו על דוקטרינה מסוימת שמתיימרת לבטא במונחים ספציפיים דברים שהכתובים קובעים באופן כללי, לקבוע במפורש דברים שכתבי הקודש אינם מפורשים עליהם ולהגדיר את מה שהכתובים משאירים לא מוגדרים, אני שואל את עצמי כמה אהבה זה מראה? איזה תועלת אוהבת הם חושבים שנובעת מכך? איך יכול להיות שזה יתרון דומה לדיון במשהו שמוצג באופן ישיר וחד משמעי בכתובים, ולהערכתו תהיה משמעות ותועלת אמיתית בחייו של האדם? אני חושש שהרבה ממה שרבים שומעים נושא הדים של הגונג הרועש והמצלת המתנגשת.

זה מזכיר לי הצהרה שנמצאה בספר, מיתוס הוודאות, בו כותב פרופסור האוניברסיטה דניאל טיילור:

המטרה העיקרית של כל המוסדות והתת-תרבויות היא שמירה עצמית. שמירת האמונה היא מרכזית בתוכניתו של אלוהים להיסטוריה האנושית; שמירה על מוסדות דת מסוימים אינה. אל תצפו שמי שמנהל את המוסדות יהיה רגיש להבדל. אלוהים אינו זקוק לאדם, כנסיה, כנסת, אמונה או ארגון מסוים כדי להשיג את מטרתו. הוא יעשה שימוש באלה, על כל גווניהם, שמוכנים לשימוש, אך ישאיר לעצמם את אלו העובדים למטרות שלהם.

אף על פי כן, תשאול המוסדות הוא שם נרדף, עבור רבים, לתקוף את אלוהים - דבר שלא זמן רב נסבל. כביכול הם מגנים על אלוהים. . . למעשה, הם מגנים על עצמם, על השקפתם על העולם ועל תחושת הביטחון שלהם. המוסד הדתי העניק להם משמעות, תחושת מטרה, ובמקרים מסוימים גם קריירה. כל מי שנתפס כאיום על דברים אלה הוא אכן איום.

איום זה נפגש לעתים קרובות, או מדוכא עוד לפני שהוא מתעורר, בכוח ... מוסדות מבטאים את כוחם בצורה הברורה ביותר על ידי כניסתם, פירושם ואכיפת כללי תת-התרבות.

לאחר שראינו את האמת בכך בדת העדים ובארגון שלה ובאמונה, אל לנו להיכשל בקוצר רוח להבין עד כמה זה נכון באותה מידה בתחום הדתי הגדול יותר.

בכל הקשור לאסוציאציה ולחברותא, אני מכיר בדילמה שחלקם מתמודדים איתה. אבל אני כן מרגיש שככל שעובר הזמן אפשר למצוא אחרים שהתאגדותם וחברותם יכולים להיות בריאים ומגבשים, בין בקרב עדים לשעבר ובין אם אחרים. במהלך החיים היומיומי של האדם פוגשים מגוון אנשים ובמשך תקופה מסוימת עשויים למצוא לפחות כאלה שהקשר שלהם בריא ומגבש. אנו נפגשים עם אחרים לדיון בתנ"ך ולמרות שהקבוצה שלנו קטנה למדי, אנו מוצאים אותה מספקת. מטבע הדברים, יש תועלת מסוימת לדמיון הרקע, אך לא נראה שזו צריכה להיות מטרה עיקרית. לי אישית אין אינטרס להזדהות עם עדות. יש שהביעו כי לרוב העדות משותף יותר מהנקודות בהן הם לא מסכימים, שיש בהן אמת כלשהי. עם זאת, הם עדיין מעדיפים להישאר כי לעדות נפרדות ולזיקה עם כל אחת מהן יש לפחות השפעה חלוקתית כלשהי, מכיוון שצפויים לקיים ולהעדיף את הצמיחה והתורות הייחודיות של העדה המעורבת.

במכתב שכתב לאחרונה מקנדה, כותב אח:

התחלתי להעיד באופן לא פורמלי לאנשים שיש להם שאלות תנ"כיות או כשאני רואה שזה זמן מתאים להעיד. אני מציע דיון בחינם על התנ"ך, הנושא שלו הנוגע לישו והממלכה, החלוקות העיקריות ואיך ללמוד אותו כדי להרוויח באופן אישי. בלי התחייבויות, בלי כנסייה, בלי דת, רק דיון בתנ"ך. אני לא מתחבר לשום קבוצה ולא מרגיש צורך באמת. אני גם לא נותן דעות אישיות בכל מקום שהכתובים אינם ברורים או שהם החלטה של ​​מצפון. עם זאת, אני מרגיש צורך להודיע ​​לאנשים שדרך התנ"ך היא הדרך היחידה לחיות וחופש, חופש אמיתי, מגיע דרך הכרת ישוע המשיח. מדי פעם אני רואה את עצמי אומר דברים שחייבים לאמת לצורך הבנה נכונה, אבל אני לפחות מרגיש שאני מכיר את היסודות כדי לעזור למישהו להרוויח מלימוד אישי של התנ"ך. לוקח הרבה זמן לצאת מהיער, ולעיתים אני שואל את עצמי אם יתכן מיגור מוחלט של השפעת ה- WT. כשזה היה חלק מחיי הבוגרים שלך כל כך הרבה זמן, אתה עדיין מוצא את עצמך חושב א דרך מסוימת ואז מבינים שמדובר במחשבות נלמדות, ולא במחשבה הגיונית לפעמים. יש כמובן כמה דברים שאתה רוצה להיאחז בהם, אבל התכנות שלהם מפריע לעיתים קרובות יותר ממה שהיית רוצה להאמין.  

אני מקווה שהדברים יתאימו לך ומאחלים לך הדרכתו של אלוהים, נחמתו וכוחו כאשר אתה מתמודד עם בעיות החיים. איפה אתה גר עכשיו?

בכנות,

ריי

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.