האם זה לא נכון להתפלל לישוע המשיח?

שלום לכולם!

לעתים קרובות שואלים אותי האם ראוי לנו להתפלל לישוע המשיח. זו שאלה מעניינת.

אני בטוח שאדם טריניטרי יענה: "כמובן, עלינו להתפלל לישוע. אחרי הכל, ישוע הוא אלוהים." בהתחשב בהיגיון הזה, נובע שגם הנוצרים צריכים להתפלל לרוח הקודש מכיוון שלפי טריניטרי, רוח הקודש היא אלוהים. אני תוהה איך היית מתחיל בתפילה לרוח הקודש? כאשר אנו מתפללים לאלוהים, ישוע אמר לנו להתחיל את התפילה שלנו כך: "אבינו שבשמיים..." (מתי ו':6) אז יש לנו הוראה מדויקת מאוד כיצד לפנות לאלוהים: "אבינו שבשמיים..." הוא לא אמר לנו שום דבר על איך לפנות לעצמו "ישוע אלוהים בשמיים" או אולי "המלך ישוע"? לא, רשמי מדי. למה לא "אחינו שבשמיים..." אלא שאח מעורפל מדי. אחרי הכל, אתה יכול להיות הרבה אחים, אבל רק אבא אחד. ואם אנחנו הולכים לפי ההיגיון הטריניטרי, איך נתפלל לגוף השלישי של האלוהות? אני חושב שחשוב לשמור על הפן המשפחתי של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, לא? אז יהוה הוא אבא, וישוע הוא אח, אז זה יגרום לרוח הקודש... מה? אח אחר? לא. אני יודע... "הדוד שלנו בשמיים..."

אני יודע שאני מגוחך, אבל אני רק לוקח את ההשלכות של השילוש למסקנה ההגיונית שלהן. אתה מבין, אני לא טריניטרי. הפתעה גדולה, אני יודע. לא, אני אוהב את ההסבר הפשוט יותר שאלוהים נותן לנו כדי לעזור לנו להבין את מערכת היחסים שלנו איתו - זה של יחסי אב/ילד. זה משהו שכולנו יכולים להתחבר אליו. אין בזה שום מסתורין. אבל נראה שהדת המאורגנת תמיד מנסה לבלבל את הנושא. או שזה השילוש, או שזה משהו אחר. גדלתי כאחד מעדי יהוה והם לא מלמדים את השילוש, אבל יש להם דרך אחרת להתעסק עם מערכת היחסים של אב/ילד שאלוהים מציע לכולם באמצעות בנו, ישוע המשיח.

כאחד מעדי יהוה, לימדו אותי מינקות שלא זכיתי להיות מסוגל לקרוא לעצמי ילד אלוהים. הכי טוב שיכולתי לקוות לו היה להיות חבר שלו. אם הייתי נשאר נאמן לארגון ומתנהג עד מותי, ואז קם לתחייה והמשכתי להיות נאמן עוד 1,000 שנים, אז כשתסתיים מלכות המילניום של ישו, אז ורק אז אהפוך לילד אלוהים, חלק מ- המשפחה האוניברסלית שלו.

אני כבר לא מאמין בזה, ואני יודע שרבים מכם שמאזינים לסרטונים האלה מסכימים איתי. כעת אנו יודעים שהתקווה שניתנה לנוצרים היא להפוך לילדים מאומצים של אלוהים, בהתאם להוראות שהביא אבינו באמצעות הכופר ששולם באמצעות מות בנו יחידו. בדרך זו, אנו יכולים כעת לפנות לאלוהים כאבינו. אבל בהתחשב בתפקיד המרכזי שישוע ממלא בישועתנו, האם עלינו להתפלל גם אליו? אחרי הכל, ישוע אומר לנו במתי 28:18 ש"כל הרשות בשמים ובארץ ניתנה לי." אם הוא השני בפיקודו של כל הדברים, אז האם הוא לא ראוי לתפילותינו?

חלק אומרים, "כן". הם יצביעו על ג'ון 14:14 שעל פי התנ"ך הסטנדרטי החדש האמריקאי ועוד רבים אחרים כתוב: "אם תבקש ממני משהו בשמי, אעשה זאת."

עם זאת ראוי לציין שהגרסה הסטנדרטית האמריקאית המקורית אינה כוללת את כינוי האובייקט, "אני". כתוב: "אם תבקשו דבר בשמי, כך אעשה", לא "אם תבקשו ממני דבר בשמי".

גם התנ"ך המכובד של קינג ג'יימס לא: "אם תבקשו משהו בשמי, אעשה אותו".

מדוע חלק מהגרסאות המכובדות של המקרא אינן כוללות את כינוי האובייקט, "אני"?

הסיבה היא שלא כל כתב יד זמין של התנ"ך כולל אותו. אז איך נחליט איזה כתב יד לקבל כנאמן למקור?

האם ישוע אומר לנו לבקש ממנו ישירות דברים שאנו צריכים, או שהוא אומר לנו לשאול את האב ואז הוא, כסוכן האב - הלוגו או המילה - יספק את הדברים שהאב מכוון אותו אליהם?

עלינו להסתמך על הרמוניה כוללת בתנ"ך כדי להחליט איזה כתב יד לקבל. כדי לעשות זאת, אנחנו אפילו לא צריכים לצאת מחוץ לספר יוחנן. בפרק הבא, ישוע אומר: "לא בחרת בי אלא אני בחרתי בך, וקבעתי אותך שתלך ותשא פרי, ושהפרי שלך ישאר, כדי ש כל מה שתבקשו מהאב בשמי הוא עשוי לתת לך." (יוחנן ט"ו:15 נס"ב)

ואז בפרק שאחריו הוא שוב אומר לנו: "וביום ההוא לא תחקרו אותי על כלום. באמת, באמת אני אומר לך, אם תבקש מהאב משהו בשמי, הוא יתן לך אותו. עד עתה לא ביקשת דבר בשמי; בקשו ותקבלו, כדי שתתמלא שמחתכם". (יוחנן 16:23, 24 NASB)

למעשה, ישוע מוציא את עצמו לחלוטין מתהליך העתירה. הוא ממשיך ומוסיף: "ביום ההוא תשאלו בשמי ו אני לא אומר לך שאבקש מהאב בשמך; כי האב בעצמו אוהב אותך, כי אהבת אותי והאמנת שיצאתי מהאב". (יוחנן 16:26, 27 NASB)

הוא בעצם אומר שהוא לא יבקש מהאב בשמנו. האב אוהב אותנו ולכן נוכל לדבר איתו ישירות.

אם אנחנו אמורים לשאול את ישוע ישירות, אז הוא יצטרך להגיש בקשה מהאב בשמנו, אבל הוא אומר לנו במפורש שהוא לא עושה את זה. הקתוליות לוקחת את זה צעד קדימה על ידי הכללת קדושים בתהליך העתירה. אתה מבקש לקדוש, והקדוש מבקש לה'. אתה מבין, כל התהליך נועד להרחיק אותנו מאבינו שבשמים. מי רוצה להרוס את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים האב? אתה יודע מי, נכון?

אבל מה עם אותם מקומות שבהם נוצרים מתוארים מדברים ישירות אל ישוע, אפילו מבקשים אליו עצומות. לדוגמה, סטפן קרא לישוע ישירות כאשר נסקל.

הגרסה הבינלאומית החדשה מציגה זאת: "בזמן שהם סקלו אותו, התפלל סטפן: "אדוני ישוע, קבל את רוחי" (מעשי השליחים ז':7).

אבל זה לא תרגום מדויק. רוב הגרסאות מציגות את זה, "הוא קרא". הסיבה לכך היא שהפועל היווני המוצג כאן - epikaloumenon (ἐπικαλούμενον) שהיא מילה כללית שמשמעותה פשוט "להתקשר", ואינה משמשת אף פעם בהתייחסות לתפילה.

proseuchomai (προσεύχομαι) = "להתפלל"

epikaloumenon (ἐπικαλούμενον) = "להתקשר החוצה"

אני לא אנסה לבטא את זה - היא מילה נפוצה שמשמעותה פשוט "להתקשר". מעולם לא נעשה בו שימוש בהתייחסות לתפילה שביוונית היא מילה אחרת לגמרי. למעשה, המילה היוונית הזו לתפילה אינה משמשת בשום מקום בתנ"ך על קשר עם ישוע.

פאולוס אינו משתמש במילה היוונית לתפילה כשהוא אומר שהוא הפציר באדון להסיר קוץ בצידו.

"אז כדי למנוע ממני להתנשא, ניתן לי קוץ בבשרי, שליח השטן, לייסר אותי. שלוש פעמים התחננתי בפני ה' שייקח אותו ממני. אבל הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי כוחי השתכלל בחולשה." (הקורינתיים השניים יב:2-12 BSB)

הוא לא כתב, "שלוש פעמים התפללתי לאלוהים", אלא השתמש במילה אחרת.

האם האלוהים מתייחס כאן, ישוע או יהוה? הבן או האב? לורד הוא תואר המשמש להחלפה בין השניים. אז אנחנו לא יכולים לומר בוודאות. בהנחה שזה ישוע, עלינו לתהות אם זה היה חזון. פאולוס דיבר עם ישוע בדרך לדמשק, והיו לו חזיונות נוספים אליהם הוא מתייחס בכתביו. כאן, אנו רואים שה' דיבר אליו עם ביטוי מאוד ספציפי או מילים מאוד ספציפיות. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני מתפלל, אני לא שומע קול משמיים שנותן לי תגובה מילולית. שימו לב, אני לא דומה לשליח פאולוס. ראשית, לפול היו חזיונות מופלאים. האם ייתכן שהוא מתייחס לישוע בחזון, בדומה לזה שהיה לפטרוס כשישוע דיבר אליו על הגג בנוגע לקורנליוס? היי, אם ישו אי פעם ידבר אלי ישירות, אני אענה לו ישירות, כמובן. אבל האם זו תפילה?

נוכל לומר שתפילה היא אחד משני דברים: זוהי דרך לבקש משהו מאלוהים, והיא גם אמצעי להלל את אלוהים. אבל אני יכול לבקש ממך משהו? זה לא אומר שאני מתפלל אליך, נכון? ואני יכול לשבח אותך על משהו, אבל שוב, לא הייתי אומר שאני מתפלל אליך. אז תפילה היא יותר משיחה שבה אנו מבקשים בקשות, מבקשים הדרכה או מודים - כל הדברים שאנו יכולים לעשות מאדם או לאדם אחר. תפילה היא האמצעי שבאמצעותו אנו מתקשרים עם אלוהים. באופן ספציפי, זו הדרך שבה אנו מדברים עם אלוהים.

להבנתי, זה עיקר העניין. יוחנן מגלה על ישוע כי "לכל אשר קיבלו אותו, לאלה שהאמינו בשמו, הוא נתן את הזכות להיות ילדים של אלוהים - ילדים שנולדו לא מדם, ולא מרצון או רצון של אדם, אלא נולדו מאלוהים. ." (יוחנן 1:12, 13 BSB)

אנחנו לא מקבלים סמכות להפוך לילדים של ישוע. ניתנה לנו הסמכות להפוך לילדים של אלוהים. בפעם הראשונה, ניתנה לבני אדם הזכות לקרוא לאלוהים אביהם האישי. איזו זכות ישוע איפשר לנו: לקרוא לאלוהים "אבא". לאבי הביולוגי קראו דונלד, ולכל אחד בעולם הייתה הזכות לקרוא לו בשמו, אבל רק לי ולאחותי הייתה הזכות לקרוא לו "אבא". אז עכשיו אנחנו יכולים לקרוא לאלוהים הכל יכול "אבא", "אבא", "אבא", "אבא". למה שלא נרצה לנצל את זה עד תום?

אני לא בעמדה לקבוע כלל לגבי האם עליך להתפלל לישוע או לא. אתה חייב לעשות מה שהמצפון שלך אומר לך לעשות. אבל בקבלת הקביעה הזו, קחו בחשבון את מערכת היחסים הזו: במשפחה, יכולים להיות לכם הרבה אחים, אבל רק אב אחד. אתה תדבר עם אחיך הבכור. למה לא? אבל הדיונים שאתה מנהל עם אביך שונים. הם ייחודיים. כי הוא אביך, ויש רק אחד מאלה.

ישוע מעולם לא אמר לנו להתפלל אליו, אלא רק להתפלל לאביו ושלנו, לאלוהיו ושלנו. ישוע נתן לנו קו ישיר לאלוהים כאבינו האישי. למה שלא נרצה לנצל זאת בכל הזדמנות?

שוב, אני לא קובע כלל אם זה נכון או לא נכון להתפלל לישוע. זה לא המקום שלי. זה עניין של מצפון. אם אתה רוצה לדבר עם ישוע כאח אחד לשני, זה תלוי בך. אבל כשזה מגיע לתפילה, נראה שיש הבדל שקשה לכמת אבל קל לראות. זכרו, ישוע הוא שאמר לנו להתפלל לאבא שבשמיים ומי שלימד אותנו איך מתפללים לאבינו שבשמיים. הוא מעולם לא אמר לנו להתפלל לעצמו.

תודה על הצפייה ועל תמיכתך בעבודה זו.

למידע נוסף על נושא זה עיין בקישור בשדה התיאור של סרטון זה. https://proselytiserofyah.wordpress.com/2022/08/11/can-we-pray-to-jesus/