הישאר בעמק ההגנה של יהוה

ה- 15, 2013 בפברואר מִגדָל שְׁמִירָה  זה עתה שוחרר. מאמר המחקר השלישי מציג הבנה חדשה של נבואתו של זכריה שנמצאה בפרק 14 בספרו. לפני שתקרא את מִגדָל שְׁמִירָה מאמר, קרא את זכריה פרק 14 במלואו. לאחר שתסיים, קרא את זה שוב לאט יותר. מה זה אומר לך? ברגע שיש לך מושג על זה, קרא את המאמר בעמוד 17 של 15 בפברואר 2013 מִגדָל שְׁמִירָה תחת הכותרת "הישאר בעמק ההגנה של יהוה".
אנא עשו את כל האמור לעיל לפני שתקראו את שאר הפוסט הזה.

מילה של זהירות

הבאראים הקדומים למדו את הבשורה הטובה דרך אחד מערוצי התקשורת המרכזיים של יהוה באותם ימים, השליח פאולוס ואותם נאמנים שליוו אותו. כמובן שלפול היה היתרון להגיע לאנשים האלה עם עבודות כוח, ניסים ששימשו אמצעי להקמת משרדו כמי שנשלח מאלוהים ללמד, להדריך ולחשוף דברים נסתרים. אמנם לא כל מה שהוא אמר או כתב היה בהשראת אלוהים, אך חלק מכתביו הפכו לחלק מהכתובים בהשראה - דבר שאף אדם בעידן המודרני שלנו לא יכול לתבוע עליו.
למרות תעודות כה מרשימות, פול לא גינה את הבארים ברצונם לבדוק בעצמם את הדברים בכתבים בהשראה. הוא לא התיימר להורות לשומעיו להאמין לו רק על סמך מעמדו כערוץ תקשורת מאת יהוה. הוא לא הציע כי לפקפק בו יהיה שווה להעמיד את אלוהים במבחן. לא, אבל למעשה הוא שיבח אותם על כך שהם אימתו את כל הדברים בכתובים, אפילו הרחיקו לכת עד כדי עריכת השוואה איתם ועם אחרים, והתייחס לבארים כאל "יותר אצילים". (מעשי השליחים 17:11)
זה לא מרמז שהם 'מפקפקים בתומאס'. הם לא ציפו למצוא שגיאה, מכיוון שלמעשה הם קיבלו את משנתו "בלהיטות הנפש הגדולה ביותר".

אור חדש

כמו כן, אנו מקבלים 'אור חדש', כפי שאנו מכנים אותו בארגון יהוה, בלהיטות הנפש הגדולה ביותר. כמו פול, גם מי שמגיע אלינו בטענה שהוא ערוץ התקשורת של יהוה הוא בעל תעודות מסוימות. בניגוד לפאול, הם אינם מבצעים ניסים ואף אחד מכתביהם מעולם לא היווה את דבר אלוהים בהשראתו. מכאן נובע שאם היה ראוי לשבח לבדוק את מה שהיה על פול לחשוף, זה צריך להיות על אחת כמה וכמה עם אלו שינחו אותנו היום.
עם גישה כזו של להיטות נפש רבה עלינו לבחון את המאמר "הישאר בעמק ההגנה של יהוה".
בעמוד 18, סעיף קטן. 4, של פברואר 15, 2013 מִגדָל שְׁמִירָה לפנינו רעיון חדש. למרות שזכריה מדבר על "יום שבא, שייך ליהוה", נאמר לנו שהוא לא מתייחס כאן לימי יהוה. הוא מתייחס לימי יהוה בחלקים אחרים של הפרק כפי שמודה במאמר זה. עם זאת, לא כאן. ימי יהוה מתייחסים לאירועים סביב ארמגדון וכוללים אותם ניתן לקבוע על ידי התייעצות, בין השאר, עם הפרסומים Insight סֵפֶר. (it-1 p.694 "יום יהוה")
מקריאה פשוטה של ​​זכריה נראה ברור שאם יום שייך ליהוה, ניתן לכנות אותו במדויק "יום יהוה". האופן בו זכיר זכריה את נבואתו מוביל את הקורא למסקנה הברורה לכאורה כי שאר ההתייחסויות ל"יום "בפרק 14 מוצגות לאותו היום בפסוק הפתיחה שלו. עם זאת, אנו מונחים כי אין זה המקרה. היום בו זכריה מתייחס בפסוק 1 ליום השייך ליהוה הוא למעשה יום ה 'או ​​יום השייך למשיח. היום הזה, אנו מלמדים, החל כבר בשנת 1914.
אז כעת, בואו ונבדוק בלהיטות נפש את הראיות הכתובות שהמאמר מספק לתמוך באור חדש זה.
כאן הגענו לבעיה הגדולה שמאמר זה מציג בפני תלמיד המקרא הכנה והרציני. אחד רוצה להיות מכובד. לא רוצים להישמע מבולבלים ולא להסתייג. עם זאת קשה להימנע מהופעה ולכן תוך הכרה בעובדה כי אין תמיכה כתבי-קודש מסוג כלשהו עבור הוראה חדשה זו, ואף אחד מהאחרים במאמר המתלווה אליה. זכריה אומר שנבואה זו מתרחשת בימי יהוה. אנו אומרים שהוא באמת מתכוון ליום האל, אך איננו מספקים הוכחה שתומכת בזכותנו לשנות את המשמעות המוצהרת של מילים אלה. פשוט מוצג בפנינו "האור החדש" הזה כאילו מדובר בעובדה מבוססת שעלינו לקבל כעת.
אוקיי, בואו ננסה "לבחון בעצמך את הכתובים" בעצמנו כדי לראות אם "הדברים הם כאלה."
(זכריה 14: 1, 2) "תראה! יבוא יום, השייך ליהוה, והקלקול שבך בוודאי יחולק בקרבך. ² ו בהחלט אאסוף את כל העמים נגד ירושלים למלחמה; והעיר למעשה תיפול בשבי ובתים יופגזו, והנשים עצמן יאנסו. ומחצית העיר חייבת לצאת לגלות; אך באשר לשאר האנשים, הם לא ינותקו מהעיר.
קבלת ההנחה שזכריה מדבר כאן מימי האדון וקבל בהמשך את ההוראה ש יום האדון החל ב- 1914אנו ניצבים בפני האתגר להסביר כיצד יכול להיות שזה יהוה עצמו שגורם לאומות לנהל מלחמה על ירושלים. הוא עשה זאת קודם לכן, כאשר גרם לבבלים למלחמה בירושלים, ושוב כשהביא את הרומאים, "הדבר המגעיל שגרם לשממה", נגד העיר בשנת 66 ו- 70 לספירה. בשני המקרים, המדינות דאז כבשו את עיר, ביזה את הבתים, אנסה את הנשים והובילה גולים.
פסוק 2 מצביע שוב על כך שיהוה משתמש באומות למלחמה בירושלים. ניתן להסיק אם כן כי ירושלים הבלתי נאמנה הסמלית מיוצגת, אך שוב, אנו סוטים מכך באמירה בסעיף 5 כי זכריה מתייחס כאן לממלכה המשיחית המיוצגת על ידי המשחים עלי אדמות. מדוע יהוה יקבץ את כל העמים למלחמה נגד משוחיו? האם זה לא יהיה כמו בית המחולק כנגד עצמו? (הר 12:25) מאחר ורדיפה היא רעה כאשר הם נהוגים על צדיקים, האם אסיפתו של יהוה לאסוף את העמים למטרה זו לא הייתה סותרת את דבריו בג'יימס א '1?
"אלוהים יימצא נכון אף על פי שכל אדם נמצא שקרן." (רומ '3: 4) לכן עלינו לטעות בפרשנותנו ביחס למשמעותה של ירושלים. אבל בואו נעניק למאמר את היתרון של הספק. טרם בחנו את הראיות לפרשנות זו. מה זה? שוב, זה לא קיים. שוב, פשוט מצפים מאיתנו להאמין למה שאומרים לנו. הם אינם עושים כל ניסיון להסביר את חוסר התאמה שפרשנות זו מייצרת כאשר נבחנים לאור הכרזתו של פסוק 2 כי יהוה הוא זה שמביא את המלחמה על העיר. למעשה, הם כלל אינם מתייחסים לעובדה זו. זה מתעלם.
האם יש עדויות היסטוריות לכך שהלחימה הזו של כל העמים אפילו התרחשה? אנו אומרים כי הלחימה קיבלה צורה של רדיפה מצד העמים על משחי יהוה. אבל לא היו רדיפות בשנת 1914. זה התחיל להתרחש רק בשנת 1917. [אני]
מדוע אנו טוענים שהעיר או ירושלים בנבואה זו מייצגים את המשחים. נכון שלעתים נעשה שימוש בירושלים באופן סמלי באור חיובי, כמו "ירושלים החדשה" או "ירושלים שלמעלה". עם זאת, הוא משמש גם באופן שלילי, כמו "העיר הגדולה אשר במובן הרוחני נקראת סדום ומצרים". (Rev. 3:12; Gal. 4:26; Rev. 11: 8) כיצד נדע ליישם בכתובים כלשהם. ה Insight הספר מציע את הכלל הבא:
ניתן לראות אפוא כי "ירושלים" משמשת במובן רב, ו יש לקחת בחשבון את ההקשר בכל מקרה כדי להשיג הבנה נכונה. (it-2 עמ '49 ירושלים)
הגוף השולט ב Insight הספר קובע כי ההקשר יש לקחת בחשבון בכל מקרה.  עם זאת, אין שום הוכחה שהם עשו זאת כאן. גרוע מכך, כשאנחנו עצמנו בוחנים את ההקשר, זה לא מתאים לפרשנות החדשה הזו, אלא אם כן אנו יכולים להסביר כיצד ומדוע יהוה יאסוף את כל העמים למלחמה על משוחו הנאמן בשנת 1914.
להלן סיכום של פרשנויות אחרות שהמאמר מספק.

פסוק 2

'העיר נכבשת' - חברי המפקדה הבולטים נכלאו.

'הבתים מנוקדים' - עושרים ואכזריות נערמו על המשוחקים.

'הנשים נאנסו' - לא ניתן שום הסבר לכך.

'חצי העיר יוצאת לגלות' - לא ניתן שום הסבר לכך.

'הנותרים לא מנותקים מהעיר' - המנוחים נשארים נאמנים.

פסוק 3

'יהוה נלחם באומות האלה' - ארמגדון

פסוק 4

'ההר מתפצל לשניים' - המחצית האחת מייצגת את ריבונותו של יהוה, השנייה את הממלכה המשיחית.

'העמק נוצר' - מייצג הגנה אלוהית שהחלה ב- 1919.

בסקירה

יש עוד, כמובן, אבל בואו נסתכל על מה שיש לנו עד כה. האם מוצגת הוכחה כתובה כלשהי מהאשמות הפרשניות שלעיל. הקורא לא ימצא שום דבר במאמר. האם פרשנות זו לפחות הגיונית ומתאימה למה שנאמר בפועל בזכריה פרק 14? ובכן, שימו לב שאנו מיישמים את הפסוקים 1 ו -2 על אירועים שלדברינו התרחשו בין השנים 1914 ל -1919. ואז אנו מודים כי פסוק 3 מתרחש בארמגדון, אך בפסוק 4 חזרנו לשנת 1919. מה יש בנבואת זכריה ש יוביל אותנו להסיק שהוא קופץ בזמן בצורה כזו?
ישנן שאלות נוספות שכדאי להתייחס אליהן. למשל, ההגנה האלוהית של יהוה להבטיח ש"פולחן טהור לעולם לא יעבור "הייתה אצל נוצרים מאז שנת 33 לספירה. מה הבסיס לסיום העמק העמוק מתייחס לסוג זה של הגנה בהתחשב בכך שנראה שמעולם לא הייתה הפסקה של זה מאז שישוע הלך על פני האדמה?
שאלה נוספת היא מדוע נבואה שנועדה להרגיע את בני יהוה מהגנתו האלוהית בדרך מיוחדת המסומלת בעמק עמוק ומוגן רק תובן 100 שנה לאחר מעשה? אם זו הבטחה - ובוודאי שהיא נראית כזו - לא היה הגיוני שיהוה יגלה לנו אותה לפני, או לפחות, במהלך הגשמתה. מה טוב לנו לדעת זאת עכשיו, למעט מסיבות אקדמיות?

חלופה

מכיוון שהגוף המנהל בחר לעסוק כאן בספקולציות פרשניות, אולי נוכל לעשות כן. עם זאת, בואו ננסה למצוא פרשנות שמסבירה את כל העובדות כפי שנקבעו על ידי זכריה, תוך השתדלות לשמור על הרמוניה עם שאר כתבי הקודש, כמו גם עם האירועים ההיסטוריים.

(זכריה 14: 1) . . ."תראה! יש יְוֹם בא, השייך ליהוה. . .

(זכריה 14: 3) ³ "ויהיהוה בוודאי יצא למלחמה נגד אותם אומות כמו במדינת ישראל יְוֹם של הלוחמה שלו, ב יְוֹם של קרב.

(זכריה 14: 4) . . ורגליו יעמדו בכך יְוֹם על הר עצי הזית ,. . .

(זכריה 14: 6-9) ⁶ "וזה חייב להתרחש בזה יְוֹם [שלא] יתברר כי אין אור יקר - הדברים ייאספו. ⁷ וזה חייב להיות אחד יְוֹם זה ידוע כשייך ליהוה. זה לא יקרה יְוֹם, לא יהיה לילה; וזה חייב להתרחש בשעות הערב הוא יהפוך לקל. ⁸ וזה חייב להתרחש בזה יְוֹם [כי] מים חיים ייצאו מירושלים, מחציתם לים המזרחי ומחציתם לים המערבי. בקיץ ובחורף זה יתרחש. ⁹ ועל יהוה להיות מלך על כל הארץ. בתוך זה יְוֹם יהוה יוכיח שהוא אחד, ושמו אחד.

(זכריה 14: 13) . . . וזה חייב להתרחש בזה יְוֹם [כי] בלבול מיהוה יהפוך נרחב בקרבם; . . .

(זכריה 14: 20, 21) ²⁰ "בתוך זה יְוֹם יתברר שיש על פעמוני הסוס 'קדושה שייכת ליהוה!' וסירי הבישול הרחבים בבית יהוה חייבים להיות כמו הקערות לפני המזבח. ²¹ וכל סיר בישול רחב ידיים בירושלים וביהודה חייב להפוך למשהו קדוש השייך ליהוה צבאות, וכל הקורבים צריכים להיכנס ולקחת מהם ועליהם לעשות בהם רתיחה. ולא יתברר כי עוד יהיה קנאנאית בבית יהוה צבאות בזה יְוֹם".

(זכריה 14: 20, 21) ²⁰ "בתוך זה יְוֹם יתברר שיש על פעמוני הסוס 'קדושה שייכת ליהוה!' וסירי הבישול הרחבים בבית יהוה חייבים להיות כמו הקערות לפני המזבח. ²¹ וכל סיר בישול רחב ידיים בירושלים וביהודה חייב להפוך למשהו קדוש השייך ליהוה צבאות, וכל הקורבים צריכים להיכנס ולקחת מהם ועליהם לעשות בהם רתיחה. ולא יתברר כי עוד יהיה קנאנאית בבית יהוה צבאות בזה יְוֹם".

ברור מאותם התייחסויות ל"יום "כי זכריה מתייחס ליום אחד, היום השייך ליהוה, ארגו," יום יהוה ". האירועים נוגעים לארמגדון ולדברים הבאים. יום יהוה לא החל בשנת 1914, 1919 או כל שנה אחרת במהלך 20^th מֵאָה. זה עדיין לא קרה.
זכריה 14: 2 אומר שזה יהוה שאוסף את האומות נגד ירושלים למלחמה. זה קרה בעבר. בכל פעם שזה קרה, יהוה השתמש באומות כדי להעניש את עמו הכופר, ולא את נאמניו. יש לציין שיש לנו שני מקרים לזכור. הראשונה היא כשהוא השתמש בבבל כדי להעניש את ירושלים ובפעם השנייה, כשהביא את הרומאים נגד העיר במאה הראשונה. בשני המקרים האירועים התאימו למה שזכריה מתאר בפסוק 2. העיר נכבשה, הבתים נבזזו והנשים אנסו והניצולים הועברו לגלות ואילו הנאמנים נשמרו.
כמובן שכל הנאמנים כמו ירמיהו, דניאל והנוצרים היהודים מהמאה הראשונה עדיין חוו תלאות, אך הם קיבלו את חסותו של יהוה.
מה מתאים לזה בימינו? בהחלט לא אירועים שהתרחשו בתחילת 20^th מֵאָה. למעשה, מבחינה היסטורית, שום דבר לא מתאים. עם זאת, מבחינה נבואית, אנו ממתינים להתקפה על בבל הגדולה שהנצרות הכפירה היא החלק העיקרי בה. כופר ירושלים משמש לציור מראש של הנצרות (הנצרות הכפויה). ככל הנראה, הדבר היחיד שמתאים לדברי זכריה הוא ההתקפה העתידית של כל העמים על מי שאוהבים את היהודים הקדומים בימיו של ישו טוענים שהם סוגדים לאל האמיתי, אך למעשה מתנגדים לו ולריבונותו. ההתקפה העתידית על ה נצרות השקרית על ידי העמים שיזם יהוה תואמת את הצעת החוק, לא?
כמו שתי ההתקפות הקודמות, גם זו תסכן נוצרים נאמנים, ולכן יהוה יצטרך לספק הגנה מיוחדת עבור כאלה. הר 24:22 מדבר עליו שהוא מקצר את הימים ההם כדי שיושיע איזה בשר. זכריה 14: 2b מדבר על "שאר העם" ש"לא ינותקו מהעיר ".

לסיכום

נאמר, ובצדק, שניתן להבין נבואה רק במהלך הגשמתה או אחריה. אם הפרשנות שפורסמה לא מסבירה את כל עובדות 14^th פרק זכריה 100 שנה לאחר מכן, אין זה סביר שזו הפרשנות הנכונה. מה שהצענו לעיל עשוי בהחלט להיות שגוי גם כן. ההבנה המוצעת שלנו טרם הושגה, ולכן עלינו לחכות ולראות. עם זאת, נראה כי הוא מסביר את כל הפסוקים כך שאין קצוות רופפים, והוא אכן משתלב עם הראיות ההיסטוריות, והכי חשוב, הבנה זו אינה מטילה את יהוה לתפקיד רודף את עדיו הנאמנים שלו.

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.