[ישנן כמה הערות מעוררות מחשבה ומעוררות מחשבה תחת הפוסט "עבודתו הגדולה של השטן" שגרם לי לחשוב מה באמת כולל חברות בקהילה. פוסט זה הוא התוצאה.]

"לחברות יש הרשאות."

זו לא רק סיסמת הפרסום של כרטיס אשראי פופולרי, אלא היא חלק מרכזי בנפש ה- JW. מלמדים אותנו להאמין שהישועה שלנו תלויה בהמשך מצבם הטוב של חברותנו בארגון. זה היה המצב עוד מימי רתרפורד.

כמה דחוף הוא בזמן הקצר שנותר לאדם להזדהות עם החברה העולמית החדשה בתוך מערכת הדברים החדשה כמו ארון הקודש! (w58 5 / 1 עמ '280 סעיף 3 לחיות עד השם)

האם תישאר בגן העדן הרוחני דמוי התיבה שאליו נכנסת? (w77 1/15 עמ '45 סעיף 30 מול "הצרה הגדולה" בביטחון)

למען ביטחונם והישרדותם של מתפללים אמיתיים, קיים גן עדן רוחני נמרץ. (2 קורינתים 12: 3, 4) כדי להישמר דרך הצרה הגדולה, עלינו להישאר בגן העדן ההוא. (w03 12/15 עמ '19 סעיף 22 השמירה שלנו מביאה לדחיפות רבה יותר)

'לחברות יש את הפריבילגיות שלה, ובראשן ישועה.' זה המסר.
כמובן, התפיסה של הארגון הפועל כמעין תיבת נח של ימינו היא המצאה המצויה רק ​​בפרסומינו. אנו משתמשים בדמות שנמצאה בפיטר 1, 3:21 ומשווה את הארון לטבילה, ובאמצעות איזון יד תיאולוגי הופכים אותו למטאפורה להגנה שמציעה החברות.
הרעיון שפשוט להישאר בתוך הארגון הוא ערובה לגאולה הוא מושך ביותר. זהו מעין דרך לצייר מספרים לישועה. פשוט עשה את מה שאומרים לך, ציית לזקנים, למשגיחים הנוסעים, וכמובן, ההנחיה מהגוף המנהל, השתתף באופן קבוע בשירות בשטח, השתתף בכל הישיבות והגאולה שלך די מובטחת. כמו להיכנס לתיבת ימי נח, זה באמת די פשוט. ברגע שאתה נכנס, וכל עוד אתה נשאר בפנים, אתה בטוח.
הרעיון הזה אינו חדש. CT ראסל כתב ב מחקרים בכתובים, כרך 3, עמ ' 186:  "זה נולד מהרעיון השגוי, שהוכרז לראשונה על ידי האפיפיורות, כי חברות בארגון ארצי היא חיונית, נעימה לאדון ונחוצה לחיים נצחיים."
עוד כתב בעמוד הבא: "אך שום ארגון ארצי אינו יכול להעניק דרכון לתפארת שמימית. המגזר הגדול ביותר (מלבד הרומניסט) לא יטען אפילו כי חברות בכת שלו תבטיח תהילה שמימית. " הממ .... "נראה כי המגזר הגדול ביותר (מלבד הרומניסט [ועדת יהוה]". כמה מאוד אירוני נראה שהמילים האלה נראות כעת לאור הקטעים לעיל מפרסומנו.
הוא גם נמנע ממתן דת, וכתוצאה מכך היינו ידועים פשוט כתלמידי תנ"ך. זה לא התאים לאח רתרפורד. הוא פעל מראשית כהונתו בכדי להעביר את כל הקהילות לשליטה מרכזית. מה שהוא אהב לכנות הסדר תיאוקרטי. תחת ראסל, קהילות של תלמידי תנ"ך היו קשורות באופן רופף לחברת התנ"ך והאגודה לציפורניים. רתרפורד היה צריך לתת לנו זהות, בדיוק כמו כל דת אחרת שם. כך זה קרה ימים ספורים לפני כינוס קולומבוס, אוהיו, ב- 1931, על פי AH Macmillan.

"... האח רות'רפורד אמר לי בעצמו שהוא התעורר לילה אחד כשהוא התכונן לאמנה ההיא, והוא אמר, 'מה בכל העולם הצעתי לוועידה בינלאומית כשאין לי שום נאום או מסר מיוחד עבורם? למה להביא את כולם לכאן? ' ואז הוא התחיל לחשוב על זה, וישעיהו 43 עלה לראשו. הוא קם בשעה שתיים לפנות בוקר וכתב בקצרה, בשולחן העבודה שלו, מתווה של השיח שהוא עומד לתת על הממלכה, תקוות העולם ועל השם החדש. וכל מה שנאמר על ידו באותה תקופה הוכן באותו לילה, או באותו בוקר בשעה שתיים. [אין] ספק במוחי - לא אז ולא עתה - כי האדון הדריך אותו בכך, וזה השם שאלוהים רוצה שנשא ואנחנו מאוד שמחים ומאוד שמחים לקבל אותו. "(Yb75 עמ '151 סעיף 2)

כך או כך, הבסיס לשם הוא איסה. 43:10 כמו שכל עד יהוה יודע. עם זאת, הדבר הופנה כלפי בני ישראל. מדוע הוא אימץ שם שקדם לנצרות? האם נוצרים במאה הראשונה היו ידועים בשם זה? בתנ"ך נאמר שהם נקראו "הדרך" וכ"נוצרים ", אם כי נראה כי האחרון ניתן להם על ידי השגחה אלוהית. (מעשי השליחים 9: 2; 19: 9, 23; 11:26) האם שמנו ניתן גם על ידי השגחה אלוהית כפי שטוען האח מקמילן?[אני]  אם כן, מדוע לא היו ידועים נוצרים במאה הראשונה. למעשה, מדוע לא הלכנו עם שם שעשוי להיות לו בסיס בעידן הנוצרי.

(מעשי 1: 8) “. . אבל אתם תקבלו כוח כשרוח הקודש תגיע אליכם ואתם תהיו עדים אלי גם בירושלים וגם בכל יהודה ושומרון ולחלק הרחוק ביותר של כדור הארץ. "

אפשר לטעון שאם אנו זקוקים לשם ייחודי, אנו יכולים לקרוא לעצמנו עדי ישו על פי מעשים. 1: 8. אני לא תומך בזה לרגע, אלא פשוט מראה שהבסיס שלנו לקרוא לעצמנו עדי יהוה פשוט לא נמצא בכתבי הקודש הנוצריים שהם, אחרי הכל, הבסיס לנצרות.
עם זאת, קיימת בעיה נוספת בשם. זה ממקד את כל תשומת הלב שלנו בעדות. הנחת היסוד היא שאנחנו מעידים על צדקת שליטתו של יהוה על ידי התנהלותנו ודרך חיינו. על ידי דברים אלה אנו מראים ששלטון אנושי הוא כישלון ושלטון אלוהי הוא הדרך היחידה לעבור. יתר על כן, אנו מתייחסים לעבודת ההטפה שלנו כאל "עבודת העדות". עבודת עד זו נעשית מדלת לדלת. לכן, אם איננו "עדים" בשירות אנו לא "עדים" אמיתיים.
לכאן מובילה חשיבה זו.
אם מפרסם לא מדווח על זמנו במשך שישה חודשים רצופים, הוא (או היא) ייחשב כ"לא פעיל ". בשלב זה, יש להסיר את שם המו"ל מרישום הקהילה של קבוצות שירות, המוצג בלוח ההכרזה באולם. לכאורה, מטרת הרשימה היא לארגן את עבודת העדות לגדלים קבוציים הניתנים לניהול. בפועל, היא הפכה לרשימת החברות הרשמית בקהילה. אם אתה בספק, פשוט צפה במה שקורה שמו של מישהו מוסר ממנו. אני באופן אישי ראיתי עד כמה מוציא לאור מתרגז מאוד כשהם מגלים ששמם לא מופיע ברשימה.
העובדה היא שהרשימה משמשת כאשר המפקח מגיע ושואל את הזקנים על פעילות הרועים שלהם. הזקנים המוקצים לכל קבוצה צפויים להקדיש תשומת לב מיוחדת לאלה בקבוצתם למטרות רועה. בקהילות גדולות שקשה לעקוב אחרי כולם, הסדר זה מסייע לזקנים - אם הם באמת מבצעים את עבודתם - לפקח על מספר קטן יותר של כבשים כדי להבטיח את בריאותם הרוחנית של כל אלה שבטיפולם.
אם נשמט שם מהרשימה בגלל חוסר פעילות בשירות בשטח, אין מי שמוטל עליו להשגיח על 'הכבשה האבודה'. מי שזקוק לטיפול רב ביותר מורחק מהעין. זה מוכיח שאלה שאינם משתתפים בשירות בשטח אינם נחשבים לעדי יהוה ואינם באמת בארגון דמוי התיבה המבטיח את הצלתם. אני יודע על אחות אחת שכתבה לי והסבירה כיצד הלכה להשיג את משרד הממלכה שלה במשך החודש ואמרו לה שהקמ"שים מיועדים רק למו"לים. אחות זו הייתה מטפלת בקביעות בפגישה, אם כי הייתה בקושי אישי ניכר והייתה גם בבית הספר למשרד התיאוקרטי. כל זה לא משנה. היא הייתה לא פעילה ולכן לא חברה. האופי הלא מרגש של יישום 'שלטון תיאוקרטי' זה כל כך הרגיז אותה שהיא הייתה נושרת לחלוטין אלמלא דאגתו האוהבת של זקן אחד, אשר עם היוודע דבר מצבה, עשה סידורים פרטיים להשיג לה KM ו הכניס אותה לקבוצה שלו. עם הזמן היא הופעלה מחדש והיא עדיין פעילה, אך כבשה כמעט הונעה מהצאן משום שהקפדה על הכלל הייתה חשובה יותר מאשר הבעת אהבה.
כל הרעיון של מוציאים לאור לא סדירים ומו"לים לא פעילים; למעשה, לכל מושג המו"לים אין שום בסיס בכתובים. עם זאת, זה הפך לבסיס לחברות בקהילה, ולפיכך, לבסיס להצלתנו ולהגעה לחיים נצחיים.
הסיפורת שדוח שירות השדה כל אחד מאיתנו צפוי למסור מדי חודש דרושה לגוף המנהל לתכנן את העבודה ברחבי העולם והפקת ספרות מסתירה את האמת האמיתית. במילים פשוטות, זה מנגנון בקרה; דרך לעקוב אחר מי פעיל ואיך נופל מאחור. זהו גם מקור לאשמה ניכרת מעוררת לחץ. אם שעות האדם יורדות מתחת לממוצע הקהילה, אדם נחשב חלש. אם רמה גבוהה יותר של שעות באופן קבוע יורדת בחודש בגלל מחלה או אחריות משפחתית, מרגישים צורך לתרץ את הזקנים. שירותנו לאלינו נמדד ומנוטר על ידי גברים, וגברים אנו חשים חובה לתרץ. זה הגיוני מעוות, כי הישועה שלנו תלויה בהישארות בארגון, וזה תלוי בעונג גברים.
היכן הבסיס התנ"כי לכל זה?
אני זוכר לפני שנים רבות בפגישת הזקנים בביקורו של המשגיח, הוא הביא לידיעתי שאשתי לא הייתה סדירה, לאחר שלא הגישה את הדו"ח שלה בחודש הקודם. היו מספר אי סדרים כי לא היינו גדולים באיסוף דוחות. אם הם החמיצו חודש אחד, הם מסרו שני דוחות בחודש הבא. לא עניין גדול. אבל זה היה עניין גדול עבור המנכ"ל. הבטחתי לו שאשתי יצאה, אבל הוא לא יסמוך עליה בדו"ח שלו. לא בלי דוח כתוב ממשי ממנה.
אנו אובססיביים לדברים האלה עד כדי כך שאחים ואחיות חשים שאם הם לא מדווחים במדויק על זמנם, הם משקרים לאלוהים - כאילו יהוה דואג ליוטה אחת בכרטיס דוח.
אשמח לראות מה יקרה אם קהילה מלאת מפרסמים קנאים תחליט למסור את דוחותיה מבלי לצרף שמות כלשהם. לאגודה עדיין יהיה כל המידע הדרוש לה כביכול, אך לא תהיה שום דרך לעדכן את כרטיסי השיא של המו"ל לאף אחד. אני בטוח שהמעשה הפשוט הזה יראה כמרד. הניחוש שלי הוא שמשגיח המעגל ישלח להערכת הקהילה. יישא שיחה, יובאו וייחקרו מנהיגי טבעות כביכול. זה יהיה מבולגן מאוד. וזכור, החטא המדובר הוא פשוט לא לשים את שמו על דף נייר. זה אפילו לא רצון לאנונימיות, כי העדות שלנו היא ציבורית והזקנים יודעים מי יוצא בגלל שהם יוצאים איתנו.
כשכל אחד מאיתנו מסתכל אחורה על הניסיון האישי שלנו בארגון, ברור ששום דבר במנגנון השליטה הזה לא מייצר אווירה של חופש ואהבה נוצרית. למעשה, אם אנו רוצים למצוא לו מקבילה בדתות אחרות, עלינו להסתכל בכתות. מדיניות זו החלה עם רתרפורד ועל ידי המשך הנצחתה אנו משפילים את עצמנו ומכבידים את האל שאנו טוענים לשרת.

מלטי ויגלון

מאמרים מאת מלטי ויוולון.